רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' יוגב

הכרעת דין

רקע

נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירות לפיהן השתמש בכל מרמה או תחבולה או שהרשה לאחר להשתמש בהן או עשה מעשה אחר וזאת במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, 165 עבירות לפי סעיף 117 (ב) (8) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "החוק") ביחד עם סעיף 117 (ב2) (3) לחוק.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, בתקופה שבין החודשים ינואר 2006 ועד מרץ 2009 הוציא הנאשם 164 מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס, ע"ש חמש חברות שונות, אשר אינן בניהולו או בבעלותו, ומבלי שהיה רשאי להוציאן (להלן: "החשבוניות הפיקטיביות"), וזאת על מנת להתחמק מתשלום המס הגלום בעסקאות שביצע ואשר בגינן הוצאו החשבוניות הפיקטיביות, כמפורט להלן:

א. 25 חשבוניות פיקטיביות ע"ש חברת "גל ניר" בע"מ.

ב. 22 חשבוניות פיקטיביות ע"ש חברת "י' סיטון יזמות" בע"מ.

ג. 37 חשבוניות פיקטיביות ע"ש חברת "מ. מיקס מרקטינג" בע"מ.

ד. 25 חשבוניות פיקטיביות ע"ש חברת "עבודה בכפר" בע"מ.

ה. 55 חשבוניות פיקטיביות ע"ש חברת "צמתים ייזום והשקעות" בע"מ.

סה"כ הוציא הנאשם בתקופה הרלוונטית חשבוניות פיקטיביות בסכום של 3,899,811 ₪, אשר סכום המע"מ הנובע מהן הינו 545,894 ₪.

הנאשם הוציא את חשבוניות המס מבלי שהיה זכאי לעשות כן, תוך שימוש בכל מרמה או תחבולה ובמטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס.

הנאשם עבר את העבירות בנסיבות מחמירות הנובעות מן הסכומים הגבוהים אשר מתשלומם התחמק.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. טען כי אכן הוציא את החשבוניות האמורות, אך היה רשאי להוציאן, ולא הייתה לו כוונה להתחמק מתשלום מס. הוא קיבל רשות להוצאת החשבוניות מאדם אחר שהציג עצמו כבעל החברות הראשונה והשנייה. הנאשם בדק וראה כי האדם הנוסף מופיע כבעלי החברה.

ראיות המאשימה

הוגשה הודעת הנאשם מיום 15.8.10 (ת/1). הנאשם מסר כי במועדים הרלוונטיים לא היה יכול להוציא חשבוניות בעצמו, והיה אדם שהכיר אשר היה מספק לו את החשבוניות. הנאשם היה משלם לו את המע"מ ועוד חמישה אחוזים, ואותו אדם היה "מכסה אותו" בחשבוניות (ת/1, ש' 20-22). מדובר בבחור בשם אבי. אין לנאשם פרטים על אודות אותו אבי, אך הוא יוכל תוך יום או יומיים להשיג כתובת וטלפון שלו. גם לגבי חברת "גל ניר" מתכות, מדובר במי שמתעסק בברזל והציע "לכסות" אותו בחשבוניות. הנאשם היה אוסף ציוד, ומוכר ללקוחות, היה הולך עם הפנקס של "גל ניר" בע"מ שקיבל, רושם ללקוח חשבונית, מקבל שיק, פורט את השיק בשוק האפור אצל חלפנים, ומשלם לאותו בחור שהביא את פנקס החשבוניות, את המע"מ ובתוספת עמלה של 5% מערך החשבונית. היה משלם לו את העמלה ואת המע"מ על החשבוניות במזומן, הואיל ואין לו שקים בהיותו חייב מוגבל בבנק. כל חצי שנה בערך אותו אדם היה אומר שהוא סוגר את החברה, ומחליף את שם החברה. הנאשם היה בודק את הח"פ של החברה ואת ניכוי המס במקור, ולאחר שהיה רואה שהכל בסדר, היה מתחיל לעבוד עם החשבוניות של אותה חברה. הנאשם אישר שהפנקסים שהוצגו לו הם אלה שהוא מילא. אינו יודע מי הבעלים של חברת "גל ניר" בע"מ. עבד בצורה כזו שלוש עד ארבע שנים, מול מר אברהם נפתלי (להלן: "נפתלי"). לדבריו, היה מוסר את העתקי החשבוניות לנפתלי, ואין לו הסבר מדוע העתק החשבוניות עדיין נמצאים בפנקסים שנתפסו (ת/1, עמ' 4, ש' 15-17). נפתלי היה מוסר לו את הפנקסים. כל החשבוניות של החברות היו באותה שיטה, כאשר נפתלי היה מוסר לו את הפנקסים, הוא הוציא חשבוניות ומסר ללקוחות, והעביר לנפתלי את המע"מ בצירוף חמישה אחוזי עמלה. לגבי הפנקסים שנתפסו אצלו בבית, הוא הותיר אותם בבית, משום שנפתלי לא לקח אותם חזרה. ישנם פנקסים על שמות של חברות שונות משום ש"כל פעם היה לו סיפור אחר". הנאשם לא ידע מיהם הבעלים של אותן חברות, ולא חשב שצריך לבדוק זאת (ת/1, ש' 24). לנאשם לא היה שום הסכם בכתב או חוזה עם אותו נפתלי (ת/1, עמ' 5, ש' 25). הנאשם שילם לנפתלי רק במזומן (ת/1, עמ' 5, ש' 28). הנאשם לא דיווח לרשויות מע"מ על החשבוניות שהוציא (ת/1, עמ' 6, ש' 3).

הוגשה הודעת הנאשם מיום 15.8.10 (ת/2). הנאשם אישר שכתב את החשבוניות וחתם עליהן. קיבל בעדן תמורה. לדבריו, ניכה מע"מ והעביר אותו לנפתלי. בחלק מהמקרים קיבל פנקס שהיה כבר חתום (ת/2, עמ' 6, ש' 30-31). את השקים שקיבל ניכה בשוק האפור. לדבריו, חשב שכל החברות שייכות לנפתלי (ת/2, עמ' 8, ש' 2). נפתלי לא הציג לו שום מסמך לפיו הוא הבעלים של החברות, אלא רק אמר לו שהוא הבעלים, והוא הסתפק בכך (ת/2, עמ' 8, ש' 21).

הוגשה הודעת הנאשם מיום 7.9.10 (ת/3). הנאשם מסר שלא הצליח להביא או להשיג פרטים של נפתלי. איש מבעלי החברות לא אישר לו להוציא את החשבוניות (ת/3, עמ' 2, ש' 7-29). הנאשם אישר כי לא דיווח על החשבוניות למע"מ, אלא העביר את ההעתקים לנפתלי בצירוף המע"מ וחמישה אחוזי עמלה. הנאשם טען כי עשה זאת מפני שלא היה יכול להוציא חשבוניות מס או לנהל חברה על שמו, היות והוא חייב מוגבל (ת/3, עמ' 35-37). הנאשם אישר שהוא הציג את עצמו בפני לקוחותיו כבעלים של אותן חברות (ת/3, ש' 5-8). הנאשם עשה זאת משום שאחרת לא היו רוכשים ממנו סחורה. הוא ידע שזו עבירה להציג עצמו כבעלים של החברה ולהוציא חשבוניות של אחרים (ת/3, עמ' 9, ש' 9-13).

הוגשה הודעת הנאשם מיום 13.9.10 (ת/4). הנאשם מסר כי לאחר שבוצע חיפוש בעסקו, הוא התקשר אל נפתלי, ואמר לו שלקחו לו את הספרים, ואז נפתלי נעלם. הנאשם טען שאין לו את הטלפון של נפתלי (ת/4). הנאשם טען כי עד החיפוש, חשב שהעונש המרבי שהוא יכול לקבל מהעניין הוא על כך שלא ביקש זיהוי בעלים של אותן חברות (ת/4, עמ' 3, ש' 24-27). הוצג לנאשם כי החיפוש בביתו נערך ביום 2.1.08, והואיל ולטענתו לאחר מכן, נפתלי ניתק עמו קשר, הוצגו לו חשבוניות נוספות שהוא המשיך להוציא לאחר המועד האמור. הנאשם נשאל מה תגובתו לכך והשיב "אין תגובה". לאחר הפסקה בחקירה שינה הנאשם את גרסתו, ומסר שנפתלי לא ניתק עמו קשר, אלא הוא המשיך לעבוד עם נפתלי גם לאחר החיפוש (ת/4, עמ' 4). כאשר נשאל הנאשם מדוע בתחילת החקירה מסר שלא היה בקשר עם נפתלי לאחר החיפוש שבוצע בעסקו השיב "טעיתי".

הוגשה הודעת הנאשם מיום 4.1.10 (ת/5). הנאשם חזר על כך שהוא יגיע אל נפתלי בזמן הקרוב, אך אין לו פרטים כלשהם עליו. הנאשם נשאל מדוע נתפסו אצלו חמישה פנקסים של חמש חברות שונות, והשיב כי כשהיה מסיים פנקס, לא תמיד נפתלי היה לוקח את הישן, ולכן הייתה אצלו הצטברות של פנקסים (ת/5, עמ' 3, ש' 16-17).

הוגשה הודעת הנאשם מיום 6.4.11 (ת/6). הנאשם חזר על כך שהוא מקווה שבקרוב מאוד יביא פרטים על אודות נפתלי. הנאשם אישר שאינו מכיר את הבעלים של החברות (למעט יוסף סיטון (להלן: "מר סיטון")), וכי איש מבעלי החברות (לרבות מר סיטון) לא אישר לו להוציא חשבוניות.