רשוק נ' יוסף ואח'

פסק דין

התובענה שבפני הינה תובענה כספית בגין הפרת חוזה וכן בעילת לשון הרע.

1.התובע- אפי רשוק, שימש משך שנים כנגר עצמאי. הנתבעים- אב ובנו, הינם נגרים והבעלים של נגריית "ארזים". במהלך שנת 2008, בתיווכו של מר אבי בראון, התקשרו הצדדים בשותפות באופן שהתובע העתיק את מקום עבודתו לנגריית הנתבעים, ממנה השיגו ואף ביצעו פרויקטים משותפים. על פי המוסכם, אמור היה התובע לקבל משכורת חודשית של 6,000 ₪ ולאחר חישוב רווחי השותפות בניכוי הוצאותיה- 40% מהרווחי השותפות. הנתבע 1 היה זכאי למשכורת כפולה וליתרת הרווחים.

2. התובע צירף את נספח א', מסמך הנושא את לוגו הנגרייה ואשר משקף לטענתו, את הסכמות הצדדים. המסמך איננו חתום והנתבעים טוענים כי אין הוא מחייב.

3.במהלך כשנה וחצי, עבדו הצדדים על פרויקטים רבים בשיתוף פעולה מלא. בשלב כלשהו במהלך התקופה, נתגלו בעיות בעבודה על פרויקט הדגל- פרויקט רפפורט, ולפיכך קיימו הצדדים פגישה בה נכחו התובע והנתבעים, אדריכלית הפרויקט- הגב' אסתר יקותיאלי (להלן: "יקותיאלי") ובן זוגה. בפגישה, דנו המשתפים בבעיות השונות והביעו רצונם לסיים את הפרויקט כולו, אולם בשלב כלשהו לאחריה, ובטרם הסתיים אותו פרויקט, תמה ההתקשרות העסקית בין הצדדים והתובע חתם על הסכם בו הוא מוותר על זכויותיו בו.

4. טענות התובע, בתמצית

לטענת התובע, נספח א' משקף את מרבית הסכמות הצדדים, להן נוספו הסכמות שבעל פה. כך למשל טען כי היה על הנתבעים לערוך ניהול חשבונות מסודר, המפריד בין הוצאות הפעילות המשותפת להוצאות פעילות עצמאית של הנתבעים, על מנת לקבוע את רווחי השותפות.

5. לטענתו, קיבל את המשכורת החודשית, אך לא מעבר לכך. לגרסתו, שגשגה הנגרייה בזמן עבודתו, אך הנתבעים בחישוביהם העמיסו את הוצאותיהם הפרטיות על ההכנסות המשותפות, ובכך צמצמו את סכום הרווח המיועד לחלוקה.

זאת ועוד, לטענתו, הנתבעים מסרו ללקוחות המשותפים עבודה בסטנדרט נמוך, אם בשל התרשלותם ואם מתוך ניסיון להביא להפחתת עלויות החומרים השונים- ובכך, פגעו בשמו והותירוהו חשוף לתביעות מצד צדדים שלישיים. כך אף נדרש, לעיתים, להשקיע מזמנו וכספו, על מנת להביא לתיקון ליקויים שונים בעבודתם.

בהמשך, ולאחר שלטענתו, לא נותרה לו כל אפשרות אחרת, נאלץ להפסיק את עבודתו המשותפת עם הנתבעים. זאת, למרות שפרויקט הדגל של השותפות העסקית- פרויקט רפפורט- טרם נסתיים.

6.ביום 1.2.10 חתמו הצדדים על הסכם להפסקת העבודה המשותפת ("הסכם העזיבה"). כך, נקבע בהסכם כי התובע יעצור את עבודתו על פרויקט רפפורט וזה יושלם באמצעות הנתבעים. כן נקבע כי התובע מוותר על חלקו בפרויקט זה ויחזיר לידי הנתבעים את הרכב, הטלפון וכלי עבודתם ואילו הם ישיבו לו את כליו האישיים אשר הביא עמו לנגרייה. לחתימת הצדדים להסכם היה עד, הקבלן דוד כהן.

לשיטת התובע, הסכם זה נחתם מתוך עושק וכפייה, תוך שהנתבעים מנצלים את מצוקתו וחששו מפני תביעות בגין הפרויקט.

7.התובע ערך חישוב מפורט לגבי הפרויקטים בהם עסקה הנגרייה, ואילו שנמנעו ממנו, בגין ההיפרדות. סכומם של כל אלה, לשיטתו, למעלה משני מיליון ₪.

8.עילת תביעה נוספת, עליה מבסס התובע את תביעתו- הינה לשון הרע. לטענת התובע, בשלושה פרסומים שונים, אשר יפורטו בהמשך, פרסמו הנתבעים דברי בלע אודותיו ופגעו בשמו הטוב.

9.לפיכך, טוען התובע כי הנתבעים חבים בתשלום בגין הרווחים מהפרויקטים השונים, לאחר קיזוז ההוצאות, סכום של 674,536 ₪. עוד הוא תובע תשלום עבור פרויקטים שונים, אשר נמנעו ממנו כתוצאה מן הסכסוך העסקי שנתגלע, בסך 1,785,948 ₪, תשלום בעבור תיקון הליקויים השונים בעבודות הנתבעים בסך 39,500 ₪, תשלום בגין כלי עבודתו, אשר נותרו בנגרייה, בסך 47,000 ₪, תשלום בגין רכב חלופי בסך 4,326 ₪, החזר המקדמה בגין פרויקט אגיאר בסך 28,333 ₪ וכן תשלום של 300,000 ₪ בגין פרסומי הדיבה.

לצרכי אגרה, העמיד התובע את תביעתו על סכום של 1,500,000 ₪ בלבד.

10.טענות הנתבעים, בתמצית

לטענת הנתבעים ערך התובע, אשר הייתה לו גישה למחשב הנגרייה, את נספח א'. לשיטתם, אמורות היו הוצאות הנגרייה במלואן להיות מופחתות מההכנסות, קודם שייקבע סכום הרווחים לחלוקה. עוד טענו כי שילמו לו, בנוסף למשכורת, גם סכומים נוספים מדי חודש, על חשבון התשלום העתידי. לגרסתם, שולמו כספים אלה במעטפות ולא נרשמו, בין היתר בגין עיקולים שהוטלו על חשבון הבנק של התובע. באשר לאופן חלוקת העבודה בין הצדדים- לטענתם, היה התובע אחראי לתמחור העבודות, גביית התשלום, תיאום מועד האספקה, נטילת המידות והרכבת הפרויקטים, בעוד הם היו אחראים לייצור המוצר בלבד. בשל הסתמכותם על מצגי הנתבע, באשר לטיב הפרויקטים ולרווחים הצפויים מהם, רכשו הנתבעים מכונות, גייסו עובדים והפסיקו עבודתם על פרויקטים קיימים, אולם בהמשך התברר כי אלה הביאו אך להפסדים.

11.לטענת הנתבעים, על אף שעמדו בהסכמות במלואן, עת היו בעיצומן של העבודות על פרויקט רפפורט- נטש התובע את העבודה, ללא כל התראה. מאחר ונותרו בפני שוקת שבורה, לא נותרה להם כל ברירה, אלא להגיש תלונה במשטרה ביחס לרכב הנגרייה ולפנות ללקוחות השונים על מנת ליתן הסברים למצב.

בהמשך, ולאחר שהצדדים נפגשו לצורך הסדרת סיום פרויקט רפפורט, הציעו הנתבעים לתובע ליטול על עצמו את סיום הפרויקט. התובע סירב ולפיכך, נחתם הסכם העזיבה.