רשואן נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה (להלן: "בית משפט קמא") אשר ניתנה ביום 27.12.09 ע"י כב' השופט משה גינות בתיק מ"ת 30573-12-09.

בית משפט קמא דחה את בקשת המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים אולם הורה על שחרור העורר לחלופת מעצר בביתו באופן מלא.

ביום 24.12.2009 הוגש נגד העורר כתב אישום בבית משפט השלום בחדרה בת"פ 30565-12-09 ובו ייחסה לו המשיבה עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשירה בניגוד לסעיף 186 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

בפני בית משפט קמא טען הסנגור שאין ראיות לכאורה ואין עילת מעצר ולחילופין טען שחל כרסום בחומר הראיות שמצדיק שחרור העורר לחלופת מעצר. העורר טען שנמנעה ממנו זכות היוועצות עם עורך דין ושהמשטרה לא מסרה הודעה על מעצרו לסנגוריה הציבורית. עוד נטען כי חרף אי שליטתו של העורר בשפה העברית חקרו אותו במשטרה בעברית במקום בערבית תוך שהחוקר "מוביל את העורר צעד אחר צעד עד השלב שהגיע לאמרה שהוא מחזיק את הסכין להגנה עצמית". נטען כי בנסיבות אלו הודאת העורר במשטרה לפיה החזיק את הסכין למטרה של הגנה עצמית פסולה.

זאת ועוד, טען הסנגור כי הסכין נדרשה לעורר לצרכי עבודתו, כי סכין זו הוחזקה בתרמיל ולא על גופו וכי מסר גרסה זו במשטרה.

בית משפט קמא קבע כי אכן נפלו פגמים בחקירת המשטרה, העורר לא נשאל אם ברצונו להיוועץ עם עורך דין, העורר נחקר בעברית, ולא נמסרה לסנגוריה הודעה בדבר מעצרו. בית משפט קמא סבר שלפגמים אלו משקל בטענות ההגנה שיש בהן לכאורה כדי לפסול הודאת העורר במשטרה. בנוסף נקבע שהסכין נתפסה בתרמילו של העורר וכי הוא לא נשאה על גופו. עם זאת נקבע כי העורר מסר במשטרה 3 גרסאות שונות לסיבת החזקת הסכין. לבסוף התייחס בית משפט קמא לעברו הפלילי של העורר בבית משפט לנוער בגין עבירת אלימות ועבירת מין. לאחר שקלול כל אלה קבע בית משפט קמא, כאמור, שיש לשחרר את העורר לחלופת מעצר בית מלא בבית הוריו וכן הורה על ערבות עצמית בסך 30,000 ₪ וערבות צד ג' של אביו כמפקח בסך 5,000 ₪.

הסנגור שב והעלה טענותיו בערר שבפני והוסיף כי העורר עובד במקום מסודר ונעצר בעת שחזר לביתו מעבודתו. הסנגור טען שיש לשחרר את העורר ולהטיל עליו מגבלות ותנאים לצורך התייצבותו למשפט.

ב"כ המשיבה מתנגד לערר וסבור כי דינו להדחות. בית משפט קמא התייחס לטענות העורר ונתן להם משקל בכך שהעדיף את חלופת המעצר ושחרר את העורר למעצר בית.

ב"כ המשיבה הפנה לעברו הפלילי של העורר.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בכתב האישום, בהחלטת בית משפט קמא ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערר.

אין מחלוקת שהסכין נמצאה בחזקתו של העורר, בין אם זה על גופו ובין אם בתרמילו. גם אם נפלו פגמים בחקירת העורר הרי שקיימות עדיין ראיות טובות להוכחת העובדה, כי הסכין נמצאה בחפציו וכי החזיקה שלא למטרה כשרה. די בכך כדי לומר שקיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה, אף אם תיפסל הודאתו במשטרה לסיבת החזקת הסכין עקב אותם פגמים שנטענו על ידי הסנגור.

בית משפט קמא נתן ביטוי בהחלטתו למכלול הנסיבות ובחן את השיקולים המתבקשים והעדיף את החלופה על פני המעצר, תוך שהוא משחרר את העורר למעצר בית מלא, וזאת מבלי להתעלם מהמסוכנות הנשקפת ממנו. מסוכנות שניתן למצוא בעובדות כתב האישום, בראיות שבתיק החקירה (העורר מסר 3 גרסאות ביחס לסיבת החזקת הסכין) ועברו הפלילי הלא קל, בלשון המעטה, חרף גילו הצעיר.

מהחומר שהונח בפני לא עולה כי הוצג בפני בית משפט קמא כל מסמך ביחס ליציאת העורר לעבודתו ולתנאים בהם ישהה שם.

בטיעוני הצדדים לא נאמר דבר ביחס ליציאת העורר לעבודה וגם בימ"ש קמא לא נתבקש לאפשר לעורר לצאת לעבודה ולכן אין התייחסות בהחלטתו לנושא זה. זאת ועוד לא הובא מטעמו של העורר כל מפקח בעניין זה. גם בדיון בפני לא הונח מסמך כלשהו מטעם המעביד ולא ברור מי ילווה את העורר לעבודה ומי יחזירו ובוודאי לא הוצע אדם שיפקח עליו שם, מפקח שהתאמתו נבחנה על ידי בימ"ש קמא.

בשלב הזה ובנסיבות הנ"ל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא. אין בכך כדי למנוע מהעורר, בבוא העת ובשינוי נסיבות, לבקש עיון חוזר בתנאי השחרור בבית משפט קמא.

אשר על כן, אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, ‏ב'/שבט/תש"ע, 17 ינואר 2010, במעמד העורר ביחד עם אמו, בא כוחו עו"ד מסארוה וב"כ המשיבה אליהו יטח.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: