רקצינקו נ' קונסטנטין ואח'

פסק - דין

לפניי תביעה של התובעת כנגד הנתבעים, אשר עניינה יתרת חוב נטען של הנתבעים לתובעת בגין חוזה שכירות.

1.התובעת הינה השוכרת של דרה ברחוב ההסתדרות 93/6 בחולון (להלן: "הדירה"). ביום 6.12.2008 נחתם בין התובעת לבין הנתבעים חוזה שכירות, ולפיו שכרו הנתבעים מהתובעת חדר בדירה. אין חולק בין הצדדים כי הוסכם כי שכר הדירה וההוצאות של הדירה יתחלקו 1/3 על התובעת ו- 2/3 על הנתבעים.

2.התובעת והנתבעים חלקו את ההוצאות בדירה עד אשר בחודש ינואר 2010 פרץ סכסוך ביניהם אשר הגיע לכדי הגשת תלונות הדדיות במשטרת ישראל.

3.התובעת תובעת שלושה סכומים:

3.1.סך של 1,367 ₪ בגין יתרת דמי שכירות לחודשים ינואר ופברואר 2010;

3.2.הסך של 2,356 ₪ בגין יתרת חובם של הנתבעים עבור ארנונה, גז, חשמל, מים וועד בית;

3.3.פיצוי בגין עוגמת נפש על תקיפתה על ידי הנתבעים.

4.לגבי דמי השכירות – טוענים הנתבעים כי תשלום דמי השכירות למשכיר בוצע באמצעות תשלום 4 שיקים על ידי התובעת למשכיר, ותשלום 8 שיקים על ידי הנתבעים למשכיר. באופן זה חולקו דמי השכירות 1/3 ו- 2/3. להוכחות טענתם, הגיש הנתבעים אישורים בדבר העברת הסך של 4,100 ₪ לחשבון המשכיר, קרי כולל את חלקה של התובעת בדמי השכירות בסך של 1,367 ₪.

5.הנתבעים מבקשים לזקוף לזכותם סכום זה, ולקזז מסכום זה את חובם לתובעת, ואולם אליבא הנתבעים עצמם, תשלום דמי השכירות עבור כל שנת השכירות בוצע באמצעות חלוקת התשלום על ידי הצדדים – ארבעה שיקים על ידי התובעת וארבעה שיקים על ידי הנתבעים. מכאן שאין מקום לקזז סכום זה מחובם של הנתבעים לתובעת, ואין אף מקום לגבותו פעם נוספת, כטענת התובעת.

6.באשר ליתרת חובם באשר להוצאות הבית טוענים הנתבעים כדלקמן:

6.1.חשמל – התובעת טוענת לחוב בסך של 566 ₪ עבור חודש נובמבר 2009- ינואר 2010 והסך של 464 ₪ עבור חודשים ינואר – פברואר 2010. סכומים אלו נתמכים במסכים מחברת החשמל שצורפו לכתב התביעה. הנתבעים מודים כי הם חבים אך 2/3 מסכומים אלו, קרי הסך של 378 ₪ והסך של 309 ₪ בלבד.

6.2.גז לחודשים נובמבר 2009 עד פברואר 2010 וכן עבור חודשים ינואר 2010 עד פברואר 2010 – בסך של 174 ₪ וחלקם של הנתבעים - הסך של 116 ₪.

6.3.באשר לחשבונות מים – התובעת תובעת הסך של 212.70 ₪ עבור חודשים ספטמבר - אוקטובר 2009; הסך של 232.30 ₪ עבור חודשים אוקטובר - דצמבר 2009 והסך של 214.20 ₪ עבור חודשים אוקטובר – דצמבר 2009. הנתבעים טוענים כי הסך של 214 ₪ הינו אותו חוב מים המצויין לעיל בסך של 212 ₪, שכן נשלחה התרעה על ידי העיריה. עיון במסמכים שצירפה התובעת מעלה כי אכן מדובר באותו חוב לגביו נשלחה התרעה. לפיכך, חלקם של הנתבעים עומד על הסך של 296.6 ₪ עבור מים.

6.4.באשר לארנונה - התובעת טוענת לתשלום עבור חודשים ינואר ופברואר 2010 בסך של 519 ₪. הנתבעים טוענים כי התובעת לא שילמה סכום זה, שכם זכתה להנחה מעירית חולון שעה שהיא מובטלת. הארנונה לטענתם על שמה, ושעה שזכתה להנחה אין מקום שישלמו לה סכומים שלעולם לא תשלם לעיריה. ואולם, עיון במסמכים שצירפה התובעת לכתב התביעה מעלה כי קיימת לה יתרת חוב לעיריה עבור חודשים אלו בסך של 516.80 ₪. לפיכך, חלקם של הנתבעים עומד על הסך של 344.5 ₪.

6.5.ועד בית – החוב של הנתבעים לועד בית עומד על הסך של 100 ₪, וחלקם של הנתבעים עומד על הסך של 66.67 ₪.

6.6.לגבי החוב לטלויזיה – הודתה התובעת בדיון כי אין מקום לגבותו.

6.7.לאור כל האמור לעיל – יתרת חובם של הנתבעים לתובעת עומדת על הסך של 1,511 ₪.

7.באשר לראש הנזק האחרון הנתבע על ידי התובעת - עוגמת נפש בגין מעשים או מחדלים של הנתבעים, הרי שלאחר שמיעת הצדדים מצאתי כי אין כל מקום לפסוק לתובעת פיצויים. בין הצדדים נתגלע סכסוך, אשר במהלכו הגישו הצדדים תלונות הדדיות למשטרה. התובעת טוענת כי נעצרה על ידי המשטרה ונאזקה באזיקים, ותובעת פיצויים על כך. שעה שמשטרת ישראל מצאה לנכון לאזוק את התובעת באזיקים, אין מקום לקבוע כי הנתבעים אחראים לנזק הנטען בגין שימוש בסמכות על פי דין על ידי משטרת ישראל.

8.זאת ועוד, מכתב ההגנה, והתמליל שצורף לו, עולה כי יחסי הצדדים התדרדרו, ובנסיבות הענין ונוכח התנהלותה של התובעת אין מקום לקבוע אחריות של הנתבעים לנזקיה הנטענים.