רצון נ' אלבום ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 19/12/09.

1. לטענת התובע, במועד הנקוב, נסע עם רכבו ברחוב ויצמן בתל אביב , בסמוך לבית החולים איכילוב. לפתע יצא רכב הנתבע 1 מחניה במקביל לכביש ופגע ברכבו בטמבון האחורי עם החלק הקדמי של רכב הנתבע 1. לטענתו , בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך, על הנתבע 1 ועל הנתבעת 2- מבטחת רכבו- ביחד ולחוד, לשאת בנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

2. לטענת הנתבעים, בזמן התאונה, נכנס הנתבע 1 לחניה בנוסעו לאחור ולא יצא ממנה. בזמן שהנתבע 1 היה כבר בשלבים הסופיים של החניה, הגיח לפתע התובע ופגע ברכבו. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעים, הואיל והתובע היה זה אשר רכבו פגע ברכב הנתבע 1 בשעה שזה נסע לאחור על מנת להחנות- הרי שהאחריות לתאונה מוטלת לפתחו ומשכך, דין התביעה להדחות.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע וכן, עד מטעמו – מר יניב לוי והנתבע 1 וכן, בת זוגו – הגב' פנינה קדוש אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן הוצגו בפני תמונות המתעדות את הנזק לרכבו של התובע.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בחינה כאמור מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גירסתו של התובע ומשכך, יש לקבל את תביעתו.

כך - תחילה, גרסת הנתבע 1 ולפיה, הפגיעה ארעה עת הוא היה בנסיעה לאחור על מנת להכנס לחניה ,אינה עולה בקנה אחד עם הפגיעה ברכבו של התובע אשר אינה ממוקמת בקדמת הרכב, כפי שהיה מתבקש לו התובע היה עוקף את הנתבע בחוסר זהירות במהלך כניסתו לחניה , אלא היא ממוקמת בחלק האחורי של רכבו. בהתאמה – בכתב ההגנה מטעם הנתבעים טענו הנתבעים כי הפגיעה ברכבו של התובע ממוקמת בחלק הקדמי של רכב התובע- עובדה אשר אינה עולה בקנה אחד עם הפגיעה בפועל ברם, כאמור עולה עם שורת ההגיון לאור תיאור הילך התאונה לפי גירסת הנתבע 1.

במענה לשאלת בית המשפט כיצד מסביר הנתבע 1 את מיקום הפגיעה בחלק האחורי של רכב התובע לאור תיאור הילך התאונה לפי גירסתו- השיב הנתבע 1 כי במהלך הנסיעה לאחור , על מנת להכנס לחניה , הואיל והרכב נמצא בסיבוב, קיימת סטייה של הרכב לכיוון שמאל. אין בידי לקבל הסברו זה של הנתבע 1 – שכן, סטייה כאמור אמנם קיימת במהלך נסיעה לאחור , דא עקא שהיא קיימת בתחילת הנסיעה לאחור ולא בשלבים הסופיים של החנייה בהם החניה כמעט מושלמת . בהקשר זה, גירסתו של הנתבע 1 כפי שהובאה הן בכתב ההגנה והן בעדותו בפני, היתה כי התאונה אירעה עת הוא כמעט השלים את החניה . כך, בעמ' 2 לפרוטוקול מעיד הנתבע 1 כי :" כשהייתי כבר בתוך החנייה, התובע עבר ופגע בי קלות". לאור האמור הרי שהתאונה ארעה בשלב בו רכבו של הנתבע כבר לא אמור היה לסטות לכיוון שמאל .

זאת ועוד, גירסתו של התובע ולפיה, התאונה ארעה בזמן שרכב הנתבע 1 יצא מכיוון החניה ולא בזמן שנכנס אליה – נתמכה בעדותו של עד ראייה – מר יניב לוי- עובר אורח- אשר אינו קשור עם מי מן הצדדים ומשכך, עדותו מוחזקת כנטולת פניות . עד זה תמך בגרסתו של התובע ועדותו היתה קוהרנטית לעדות התובע ובהתאם לה רכבו של הנתבע 1 יצא מכיוון החניה ופגע ברכבו של התובע.

גרסת הנתבע מנגד נתמכה בעדות בת זוגו אשר העידה כי לא ראתה את הילך התאונה ברם, כי התאונה אירעה עת החנו את רכבם.

אציין כי אינני קובעת מסמרות בשאלה האם אמנם היה רכב הנתבע 1 במהלך יציאה מחניה או במהלך כניסה לחנייה , ברם מתוך העדויות והראיות כפי שהובאו בפני כמתואר לעיל, הנני קובעת כי התאונה ארעה עת רכבו של הנתבע 1 התקדם קדימה מתוך החניה – בין אם זאת בכדי ליישר את חנייתו ולשפר אותה ובין אם על מנת לצאת מהחנייה.

אוסיף ואציין כי הנתבע 1 טען כי תימוכין לגירסתו ניתן למצוא בכך שטמבון רכב התובע נמשך כלפי חוץ- הנני סבורה כי אין באמור בכדי לתמוך בהכרח בגירסת הנתבע 1 הואיל וכל שהדבר מצביע עליו הינו כי רכב התובע היה במהירות גבוהה יותר מרכב הנתבע או שהוא המשיך בנסיעה לאחר המגע בין כלי הרכב ומשכך, נמשך הטמבון כלפי חוץ.

אשר על כן – הנני קובעת כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו באשר מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גירסתו , כי האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך כי על הנתבעים ביחד ולחוד לשפותו בגין הנזקים אשר נגרמו לו כפועל יוצא מהתאונה.

משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים ביחד ולחוד, הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובע. לענין זה, תמך התובע את נזקיו בסך של 5152 ₪ - בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק וכן בחשבונית מס המעידה על תיקון הנזק בפועל. כן, תמך התובע תשלום שכ"ט לשמאי בסך 583 ₪ בחשבונית מס קבלה. התובע טען בנוסף לפיצוי בסך 49 ₪ בגין הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה – פיצוי זה לא נשלל על ידי הנתבעת . משכך, הנני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכחת נזקים אלו אשר נגרמו לו. בנוסף, טען התובע לפיצוי בסך 800 ₪ בגין הפסד זמן, טרחה ועוגמת נפש ואולם, לא הביא כל ראייה בתמיכה לפיצוי זה וכן, לא הוכיח עוגמת נפש מיוחדת אשר נבעה מהתאונה ומשכך, אתחשב בראש נזק זה בקביעת הוצאות ההליך הכלליות כמפורט להלן.