סימון ואח' נ' בנק בינלאומי ואח'

זו "בקשת רשות ערעור על החלטה נוספת (בקשת רשות ערעור על החלטה נוספת מיום 11.12.05 בנוסף להחלטה נשוא הערעור בתיק זה מיום 10.6.08)." שתי ההחלטות הן החלטות של רשמי הוצאה לפועל. ביום 14.5.17 התבקשו המבקשים לפרט מדוע הם סבורים שהסמכות העניינית לדון בבקשת רשות ערעור על החלטת רשמי הוצאה לפועל נתונה לבית משפט מחוזי, לאור הוראות סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל. בהתאם לכך פירטו עמדתם.

זו הוראת סעיף 80 (א) לחוק ההוצאה לפועל:

צווים והחלטות של רשם ההוצאה לפועל, לרבות החלטות בערר לפי סעיף קטן (א), ניתנים לערעור, ברשות שופט בית משפט השלום לפני בית משפט השלום; אולם ערעור על החלטה לפי סעיפים 13, 14, 19, 25, 38(א), 48, 58, 66א(1) ו-(2), 66ה(א), 66ז(ג)(2), 69יב(א), 70(א) ו-74(א), יהא בזכות.

אני דוחה את הטענה שמכיוון שמדובר בכמה החלטות (המבקשים טוענים 3 אבל בבקשה הזו יש 2) בלשכות הוצאה לפועל שונות, יהיה עליהם להגיש את הבקשה או את הערעור בבתי משפט שלום שונים. אם אכן הם נאלצים להגיש בבתי משפט שונים, עליהם להגיש הליכים שונים, כל אחד בבית המשפט המתאים. כמו כן יצויין, כי בנושא הסמכות המקומית עוד לא עסקנו, אבל ספק אם בית המשפט המחוזי בחיפה הוא הפורום המתאים לדיונים בערעור על החלטת רשמת הוצאה לפוועל בהרצליה, ואם כן, אזי גם בית משפט השלום בחיפה מתאים לדון.

אני דוחה את הטענה שאני ציויתי על פתיחת התיק בבית המשפט המחוזי. הבקשה הוגשה כבקשה במסגרת בקשת רשות ערעור 3398/08, שהיא תיק סגור. כל מה שקבעתי הוא שבקשת רשות ערעור נוספת יש לפתוח כתיק נפרד. התיק הנפרד עדיין צריך לעמוד בתנאי הסמכות העניינית.

אני דוחה את הטענה שמכיוון ששופטים דנו בהפקדת עירבון בבית המשפט המחוזי, יש להמשיך בדיון בבית המשפט המחוזי. אין קשר בין הדברים. הפקדת עירבון היא חלק מהגשת הבקשה לרשות ערעור (וראו תקנה 404 לתקנות סדר הדין האזרחי) ואין היא קובעת את הסמכות העניינית.

אני דוחה את הטענה, שמכיוון שהתיק חשוב, יש לדון בו בבית המשפט המחוזי. חשיבותו של התיק אינה קובעת את הסמכות העניינית לדון בו, וגם עניינים חשובים נדונים בבית משפט השלום.

אני דוחה את הטענה שמכיוון שהתבקש לאחד את הדיון עם הדיון בתיק בר"ע 3398/08, הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי. זאת, הן משום שבר"ע 3398/08 הוא תיק סגור, שכבר ניתנה בו החלטה, והן משום שבקשה לביטול החלטות שניתנו באותו תיק נדחתה, והן משום שהעובדה שהסמכות העניינית לדון בתיק זה היא לבית משפט השלום, בעוד בר"ע 3398/08 נדונה בבית המשפט המחוזי (לפי כללי הסמכות שהיו בתוקף בעת הגשתה), היא נימוק לדחיית הבקשה לאיחוד התיקים, שכן אין מאחדים שני תיקים המצויים בסמכות עניינית שונה.

המבקשים טענו, כי הסמכות שניתנה לבית משפט השלום ניתנה רק בתיקון לחוק ההוצאה לפועל משנת 2011, וקודם לכן היתה הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי, ומכיוון שהבקשה מוגשת לגבי החלטות לפני התיקון, הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי. אני דוחה טענה זו. ראשית, הסמכות הועברה מבית המשפט המחוזי לבית משפט השלום, לפי חוק ההוצאה לפועל (תיקון מספר 29) התשס"ט – 2008 (להלן: תיקון 29) מיום 16.11.08 ולא משנת 2011. שנית, סעיף 56 (ו) לתיקון 29 קבע כי התיקון לסעיף 80 יחול לגבי ערעורים שיוגשו מיום התחילה (שהוא יום 16.3.09) ואילך. כלומר, בין אם ההחלטה ניתנה לפני יום 16.3.09 ובין לאחריו, הסמכות לדון בכל בקשה לרשות ערעור שהוגשה אחרי 16.3.09 נתונה לבית משפט השלום, ולא לבית המשפט המחוזי. הבקשה בתיק זה הוגשה לאחר 16.3.09, ולכן היא בסמכות עניינית של בית משפט השלום ולא בסמכות עניינית של בית המשפט המחוזי.