רצ"פ 44732-02-16 מראד נ' מראד ואח'

בפניי בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל בהם נוקט המשיב נגד המבקש בלשכת ההוצאה לפועל בטבריה.

המשיב פתח בלשכת ההוצאה לפועל בטבריה נגד המבקש שני תיקי הוצאה לפועל לגביית חובות פסוקים בהתאם לפסקי דין והחלטות חלוטות של בתי משפט שונים. תיק ההוצאה לפועל הראשון נפתח בגין פסק דין שחייב את המבקש לשלם למשיב סכום של 42,000 ₪ ובגין החלטה המחייבת אותו לשלם למשיב סכום נוסף של 5,000 ₪, ואילו התיק השני נפתח לביצוע פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת ואשר מחייב את המבקש לשלם למשיב סכום של 225,000 ₪.

המבקש הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה בטענת פרעתי, אשר נידונה בפני כב' רשם ההוצאה לפועל שאדי ג'ובראן, אשר קיבל בהחלטה מיום 23.5.2015 את הבקשה באופן חלקי, והורה בהחלטה מיום 8.6.2015 על עדכון החוב בהתאם.

המשיב לא השילם עם אותן החלטות, והגיש ערעור לבית משפט השלום בטבריה, אשר נידון בפני כב' השופטת אילונה אריאלי. בפסק דין שניתן על ידה ביום 20.1.2016 קיבלה כב' השופטת אריאלי את הערעור באופן חלקי והורתה על סגירת תיק ההוצאה לפועל הראשון בשל טענת פרעתי שנמצאה מוצדקת ועל דחיית הבקשה ככל שהיא נוגעת לתיק ההוצאה לפועל השני ועל המשך הליכי הגבייה בתיק זה כסדרם.

המערער לא השלים עם פסק דינו של בית המשפט קמא, והגיש בקשת רשות ערעור. במסגרת בקשת רשות ערעור זה, הגיש המערער בקשה זו לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. לטענתו, על אף הגשת בקשת רשות ערעור וכנראה בשל הגשתה, החל המשיב לפעול במסגרת תיק ההוצאה לפועל, והוא מבקש לעקל ולחלט את הזכויות שנצברו לו בפוליסת ביטוח מנהלים ובכלל זה שבירת החיסכון הפנסיוני שלו.

דין הבקשה להידחות.

הכלל הוא שבעל דין שזכה במשפט זכאי ליהנות מפירות זכייתו, ואין בהגשת ערעור או בקשת רשות ערעור כדי להצדיק כשלעצמה עיכוב ביצוע פסק הדין. בית המשפט יורה על עיכוב ביצוע פסק דין רק אם המבקש מוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים לזכות בערעור ונזק בלתי הפיך שייגרם אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין. כאשר מדובר בעיכוב ביצוע פסק דין כספי כבמקרה דנן, יורה ברגיל בית המשפט על דחיית הבקשה לעיכוב ביצועו, שכן ביצועו הפיך על דרך ההשבה. כלל זה חל ביתר שאת מקום שמדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי חלוט, והמבקש אוחז בטענת פרעתי שכאמור נדחתה על ידי בית המשפט המוסמך.

לענייננו, התובע לא התייחס בבקשתו לסיכויי הערעור והתעלם מנושא זה לחלוטין. על אף האמור, עיינתי בבקשת רשות הערעור ולא שוכנעתי כי סיכוייה גבוהים. יתרה מכך, הנזק עליו הצביע המבקש בבקשתו, בדמות מימוש פוליסת המנהלים שלו, הוא נזק הפיך על דרך ההשבה, שכן ככל שייגרם למבקש נזק עקב ביצוע פסק הדין, הוא יוכל לגבות נזק זה מהמשיב. לא נטען וממילא לא הוכח, כי המשיב לא יוכל להשיב את הסכומים שהוא יגבה ביתר, ככל שבקשת רשות הערעור תתקבל וסכום החוב יוקטן או יימחק.

זאת ועוד, הטענה כי לצורך פירעון החוב יהא צורך במימוש פוליסת ביטוח המנהלים של המבקש לא הוכחה כדבעי. המבקש לא הציג נתונים כלשהם באשר ליכולת הפירעון שלו, ולא הוכיח שאין לו אמצעים אחרים לתשלום החוב מלבד מימוש פוליסת ביטוח המנהלים שלו וטענותיו בעניין זה נטענו באופן סתמי, ללא פירוט ומבלי שצורפו אסמכתאות כלשהן שיש בהן כדי לתמוך בטענותיו.