רפואה נ' מרדכי 2000 אגודה שיתופית

החלטה

1.בפני בקשה לתיקון טעות, אשר נטען כי נפלה בפס"ד אשר ניתן על ידי ביום 30/8/11 ואשר על פיו חויבה הנתבעת בהוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪.

לטענת התובע, בפס"ד התקבלה רובה של תביעתו (נפסק לזכותו סכום של 220,835 ₪), וביהמ"ש אף הביע מפורשות דעתו לעניין ההוצאות הראויות שהוא מתכוון להשית על הנתבעת נוכח התנהלותה. התובע טען כי, רק סכום אגרת ביהמ"ש בה נשא, עמד על סך של 7,385 ₪ ולפיכך הסכום שנפסק, לא רק שלא היווה הוצאות ראויות, אלא אף לא כיסה כלל את הוצאותיו.

התובע טען, כי המדובר בטעות שכן למרות שהיה במחשבתו של ביהמ"ש לפסוק הוצאות ראויות, נשמט הדבר מלפני ביהמ"ש.

2. הנתבעת התנגדה לבקשה. לטענת הנתבעת, אין המדובר בטעות סופר אותה מוסמך ביהמ"ש לתקן, שכן המדובר בתיקון מהותי. הנתבעת טענה, כי מקום שהייתה התייחסות בפס"ד לנושא ההוצאות, הרי אין המדובר בהשמטה מקרית וככל שהתובע סבור כי סכום ההוצאות נמוך מדי, הדרך הינה בהליך של ערעור ולא בדרך של בקשה לתיקון טעות.

דיון:

3.על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד (להלן "החוק"), מוסמך ביהמ"ש לתקן טעות שנפלה בפסק הדין, תוך 21 יום מיום נתינתו של פסק הדין.

למרות שהנתבעת לא העלתה כל טענה לעניין מועדים,הרי שלמען הסר ספק, ומאחר שמצאתי לקבל את הבקשה, אציין כי אף שטיוטת פסק הדין הוכנה על ידי ביום 29/8/11, ולכן זהו התאריך המופיע בתחתית פסק הדין, הרי שפסק הדין נחתם על ידי לאחר הגהה, רק ביום 30/8/11 ולפיכך זהו תאריך נתינתו של פסק הדין וטרם חלף המועד לתיקון טעות.

4.בסעיף 3 לפסק הדין, סקרתי באריכות את התנהלות הנתבעת בתיק, לאורה, לכאורה, מן הראוי היה שהתצהיר מטעמה יוצא מן התיק. למרות זאת, קבעתי כי אדון עניינית בטענות ובראיות שבפני וכי: "התנהלות הנתבעת תבוא לידי ביטוי בהוצאות שייפסקו".

גם בסיפא של פסק הדין שבתי והבהרתי כי ההוצאות שפסקתי, נפסקו: "בהתחשב, בין היתר, בהתנהגות הנתבעת כמפורט לעיל".

מהאמור בפסק הדין, עולה בבירור כוונתי לחייב את הנתבעת בהוצאות משמעותיות בגין התנהלותה, אשר ראיתי בה משום זלזול בצד שכנגד ואף בבית המשפט.

בקביעת סכום ההוצאות, היה בכוונתי להשית על הנתבעת הוצאות, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום משמעותי אשר ישקף את כוונתי כמפורט לעיל. אולם, נשמטה מלפני העובדה כי האגרה ששולמה בתיק עמדה על סך של 7,385 ₪.

המדובר בהשמטה מקרית, כהגדרתה בסעיף 81 לחוק, ולא בטעות מהותית, שכן הבהרתי מפורשות כוונתי כי סכום ההוצאות שנפסק, אמור לשקף לא רק את סכום ההוצאות, אלא אף את התנהלות הנתבעת.

אילו לא היה סכום האגרה ששולמה נשמט מלפני, אין ספק כי היה מובא בחשבון בפסיקת סכום ההוצאות, שכן, בקביעת סכום של 6,000 ₪ הבאתי בחשבון אגרה בסכום נמוך ולא בסכום כאמור.

5.ההלכה הינה, כי: "... במקרה המתאים, כאשר ברור שנפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת במשמעות סעיף 81 לחוק בתי המשפט ואין ספק שבית המשפט התכוון מלכתחילה שלא להיכשל באותה טעות אף אם היא נוגעת בהוצאות - בית המשפט רשאי לתקן אותה טעות." (מתוך רע"א 519/08 עו"ד מועין דאוב ח'ורי נ' סמיר עוואד).

לעניין טענת הנתבעת כי מקום שביהמ"ש התייחס לשאלת ההוצאות (ולא התעלם מהן), אין המדובר עוד בטעות סופר, אפנה לע"א 4308/00 עספור נ' חורי פ"די נ"ה (3) 865:

באותו מקרה,לא התעלם ביה"מ המחוזי מעניין ההוצאות,אלא פסק הוצאות שכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪, אך מאחר שלא קבע כי המדובר בסכום כולל, נקבעה ע"י המזכיר הראשי שומת ההוצאות בסכום של 62,000 ₪. ביהמ"ש העליון קבע כי אין ספק שביהמ"ש המחוזי טעה בפסק דינו כאשר לא קבע את סכום שכר הטרחה וההוצאות במפורש כסכום כולל ואין ספק שזו הייתה כוונתו לעשות, שהרי מתדיין שזכה רק בפחות מעשרה אחוזים מסכום תביעתו אינו אמור לזכות ב"הוצאות" על מלוא סכום תביעתו. ביהמ"ש קבע כי המדובר בטעות סופר וכי ביהמ"ש המחוזי היה רשאי אף מיוזמתו וללא בקשה, לתקן הטעות.

כן ראה, ע"א 745 אילנה טפמן נ' "אליהו" חברה לביטוח בע"מ (1985), לט (1) 729: "לגופו של עניין מעידה השופטת המלומדת על עצמה, שהיה ברור לה בעת כתיבת פסק הדין, שהסכומים האמורים שולמו במועדים שננקבו וכי יש לנכותם מסכום הפיצויים, שנפסקו למערערת במסגרת סעיף 5(א) לחוק פיצויים ולנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975; אלא כאשר תירגם בית המשפט את מחשבתו לכתובים, פסח על העניין בהיסח הדעת. כיוון שכך, יש לראות את העניין כמדובר "בעקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח – הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך דבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת", כדברי כבוד השופט שמגר (כתוארו אז), בע"א 769/77 [1], בעמ' 670, ואשר עליהם חזר בע"א 51/78, 496[2], בעמ' 521."

6.אין לי ספק כי רק משום שבהיסח-הדעת לא הבחנתי כי סכום האגרה ששולמה ע"י התובע עמד על סכום כה גבוה וסברתי כי המדובר באגרה בסכום נמוך, לא הובא סכום זה בחשבון. לא הייתה כל סיבה בגינה אפסוק הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום הנמוך אף מסכום האגרה ששולמה ע"י התובע, זאת כשהתביעה התקבלה וכשהתכוונתי מראש, כפי שפירטתי במפורש בפסק הדין, לחייב את הנתבעת בסכום הוצאות משמעותי.

לאור כל האמור, אני מורה כי פסק הדין מיום ה-30/8/11 יתוקן באופן שבשורות 9 ו-10 בעמ' האחרון לפסק הדין ייאמר: