רפואה נ' דרעי ואח'

פסק דין

בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 28.8.11 ברח' טשרניחובסקי, בירושלים.

במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היתה התובעת הבעלים והנהג של רכב מסוג פולקסווגן גולף מ.ר. 4035556 (להלן: "רכב התובעת").

הנתבע 1 היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מסוג יונדאי מ.ר 6774204 (להלן: "רכב הנתבע"). הנתבעת 2 היא מבטחת רכב הנתבע.

מוסכם בין הצדדים כי ביום 28.8.11 אירעה התנגשות בין צדו הקדמי ימני של רכב התובעת לבין הפינה הקדמית שמאלית של רכב הנתבע.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות: גרסת התובעת הינה כי במועד התאונה נסעה ברכבה ואז ללא התראה מוקדמת רכב הנתבע אשר עמד בחניה בעצירה מוחלטת ביצע פניית פרסה ופגע ברכבה בדלת הימנית קדמית.

גרסת הנתבעים לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתם, הנתבע 1 ביצע פנייה שמאלה כדין והתובעת אשר נסעה מאחוריו פגעה ברכבו לאחר שביצעה עקיפה רשלנית ומסוכנת.

דיון והכרעה

העידו בפני התובעת והנתבע 1.

התובעת חזרה על גרסתה בכתב התביעה וציינה כי רכב הנתבע עמד בחניה בצד הכביש כשהוא במצב של עצירה מוחלטת, ואז ללא כל התראה ביצע פניית פרסה ופגע ברכבה בצדה הימני.

הנתבע 1 לעומת זאת העיד, כי ביקש לבצע פנייה שמאלה על מנת להיכנס לחניה בצדו השני של הכביש, לאחר שראה כי הכביש ריק, ומיד כשהחל בפנייה הגיע רכב התובעת ופגע ברכבו.

עדותה של התובעת היתה אמינה עלי והתרשמתי כי היא דוברת אמת. יצוין], כי גרסתה של התובעת בכתב התביעה ובעדות שבפני אף היה זהה להודעה שמסרה התובעת לחברת הביטוח. שונה היתה התרשמותי מעדותו של הנתבע 1. כך, בעדותו שבפני לא נזכרה הטענה שהועלתה בכתב ההגנה, לפיה התובעת ניסתה לעקוף את רכב הנתבע. הנתבע 1 העיד כי ניסה לפנות שמאלה ובמענה לשאלת בית המשפט השיב כי יתכן שכאשר הביט במראה לא ראה את רכב התובעת נוכח היותו של שדה הראייה מוגבל. כך העיד הנתבע: "הכביש הוא קצת כמו הר. יש מצב שכשאתה מסתכל במראה אתה לא רואה מי בא. בגלל שיש ההר הזה שדה הראייה מוגבל." משכך, נוכח היותו של שדה הראייה מוגבל, הרי שהיה על הנתבע 1 לנקוט משנה זהירות בבואו לבצע פנייה שמאלה ולוודא היטב שהכביש פנוי והוא אינו מפריע לתנועה.

זאת ועוד, אף מוקדי הנזק בשני כלי הרכב, ובפרט ברכב התובעת, מתיישבים יותר עם גרסת התובעת. כך, רכב התובעת נפגע בצדו הימני בעוד שהפגיעה ברכב הנתבע היא בפינה השמאלית קדמית. אילו היתה נכונה גרסת הנתבע 1 הרי שהפגיעה ברכב התובעת היתה צריכה להיות בפינה הימנית קדמית ולא בדלת הימנית של רכבה.

לאור האמור, אני מבכרת את גרסת התובעת וקובעת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע 1, אשר ביצע פנייה שמאלה תוך כדי הפרעה לתנועה ומבלי להבחין בנעשה בכביש.

בעקבות התאונה נגרמו לתובעת הנזקים הבאים: נזק לרכב בסכום של 5,820 ₪ וכן תשלום שכ"ט שמאי בסכום של 640 ₪.

לפיכך, אני קובעת כי הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 6,460 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

כן יישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת בסכום של 500 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז סיון תשע"ב, 17 יוני 2012, בהעדר הצדדים.