רפאלי נ' חדד

1.בפניי תביעה כספית ע"ס 606,228 ₪.

2.התובע טוען כי הנתבע הוליך אותו שולל וניהל מולו משא ומתן שלא בתום לב תוך ביצוע עבירות של תרמית ומצג שווא רשלני, והכל בנוגע להשכרת נכס לתובע הממוקם ברחוב xxx, קריית חיים.

3.התובע טוען כי הנתבע השכיר לו את הנכס הנ"ל לצורך ניהול העסק (מספרה), ואילו הנתבע טוען כי השכיר לו דירת מגורים על- פי הסכם בכתב.

4.בתיק נשמעו מלוא ראיות הצדדים. מטעם התובע העיד הוא בעצמו, וכן העידו ארבעה עדים נוספים: הגב' ענבר רפאלי, הגב' מירב יפרח, מר ירון ציוני וכן מר רוביו רוני. מטעם הנתבע העיד הוא בעצמו ולא הביא עדים נוספים. הוגשו סיכומים בכתב.

5.כבר אציין כי לאחר למידה של מלוא החומר בתיק ביהמ"ש, וכן בחינת סל הראיות שהוגש והחקירה הנגדית של העדים, אני קובע כי דין התביעה להידחות מן הנימוק המרכזי שהתובע היה מודע במהלך ניהול מו"מ לשם כריתת חוזה השכירות כי הייעוד של הנכס הינו דירת מגורים וכי הוא נוטל על עצמו את הסיכון של פתיחת עסק באותו נכס. בין היתר יש לציין בזיקה לכך כי לטענת התובע מלבד חוזה השכירות בכתב לפיו שכר דירת מגורים, הוסכם כי ייחתם מזכר נוסף וסמוי בו יצוין כי התובע ינהל באותו נכס עסק של מספרה, וכי מסמך זה יופקד בידי עורך דין.

6.להלן אפרט את טענות התובע בתיק זה. התובע הינו מעצב שיער עצמאי מזה כ – 30 שנה והיה לו חלום לפתוח מספרה יוקרתית המשלבת סלון לכלות ושירותי טיפוח וקוסמטיקה.

7.בתחילת שנת 2010 נודע לתובע כי קיים נכס הממוקם ברח' xxx קריית חיים ולאחר שניגש למקום הבחין בשלט גדול שהנכס מוצע להשכרה עם פרטיו של הנתבע. התובע התרשם לטובה מהמקום בגלל הפוטנציאל של המיקום ברחוב מרכזי ועל כן ניגש לנהל משא ומתן עם הנתבע.

8.התובע טוען כי הסביר לנתבע בפגישתם כי הוא מתכוון להשקיע במקום סכום גדול וכי יחתום על הסכם שכירות עם אופציה לעשר שנים לפחות ומוכן לשלם דמי שכירות כמתחייב מניהול עסק באותו מקום בסך 6,000 ₪ כדרישתו של הנתבע.

9.בהמשך לכך, הסכימו הצדדים להיפגש ולחתום על הסכם שכירות בכתב שתחילתו מיום 1/7/10. באותה פגישה הבהיר הנתבע לתובע כי משיקולי מס הוא מבקש שהסכם השכירות יציין כי מדובר בהשכרת דירה ולא עסק של מספרה, כאשר במקביל הנתבע מסכים לחתום על מסמך פנימי ולפיו הוא מאשר הפעלת מספרה באותו נכס על מנת שהתובע יהיה מכוסה מבחינה זו.