רפאלי נ' קריספין ואח'

החלטה

הנתבעים ביקשו לחייב התובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעים.

התביעה דנן הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

קודם להגשת התביעה הגיש התובע בקשה לתשלום תכוף אשר נידונה בבית משפט השלום באשדוד.

לטענת הנתבעים מהעדויות שנשמעו בדיון שנוהל במסגרת הבקשה לתשלום תכוף עולה כי נסיבות האירוע אינן בגדר תאונת דרכים ועל כן אין התובע זכאי לפיצוי.

התובע טען מנגד כי מדובר בתאונת דרכים, כי לא הוצגו ראיות בנוגע ליכולתו הכלכלית וכי אין מקום לחייבו בהפקדת ערובה.

הנתבעת השיבה כי הסכמת התובע לדחיית הבקשה לתשלום תכוף , כמו גם התצהיר שצורף בשעתו בנוגע להכנסות התובע תומכים בבקשתה.

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת:"(א)   בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע. (ב)   לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה;נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות".

"על פי הוראת תקנה 519(א) ... מוקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע. לצורך כך, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנתבע שלא לצאת בחיסרון כיס אם תידחה התובענה ויפסקו הוצאות לטובתו, ובין הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות של התובע, אשר תביעתו עשויה להידחות על פי הוראת תקנה 519(ב), ככל שלא יוכל לשאת בתשלום הערובה (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פיסקה 7 (טרם פורסם, 13.7.2008); רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פיסקה 9 (טרם פורסם, 11.2.2009); גורן, בעמ' 751-750). במסגרת בחינת בקשה להטלת ערובה יבחן בית המשפט את כלל השיקולים הצריכים לעניין כגון סיכוייו ומורכבותו של ההליך, שיהוי בהגשת התובענה ומקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע... " (רע"א 2310/10 והבה אבו קבע נ' מדינת ישראל ואח'(פורסם בנבו)).

אמנם הצדדים התדיינו קודם לכן במסגרת בקשה לתשלום תכוף, ואולם באותו הליך לא נקבע ממצא לגופו של דבר, ואין חולק שהחלטת בית משפט בבקשה לתשלום תכוף אינה מהווה מעשה בית דין לגבי התביעה העיקרית (ראו: סעיף 5ג לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975).

ההסדר שביסוד חוק הפיצויים "זונח את התפיסה האינדיבידואליסטת והדואלית בדבר הזכאות לפיצוי,לטובת תפישה הבאה להבטיח פיצוי כולל לנפגעים בדרך של פיזור הנזק על פני אוכלוסייה רחבה" (א' ריבלין תאונת הדרכים(תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים,תשע"ב) 4).

יש לנהוג איפוא בזהירות שעה שמבוקש לעשות שימוש בתקנה 519 בתיק המתנהל לפי חוק הפיצויים, בשים לב לתכלית החוק.

זהירות זו נובעת אף מהכלל לפיו תוטל הערובה במקרים חריגים.

למעלה מן הצורך יצויין כי היעתרות לבקשה מעין זו עלולה לסכל את תכלית חוק הפיצויים ולגרום להתדיינויות מרובות.

כאמור לעיל, לא ניתנה הכרעה באשר להעדפת גרסה זו או אחרת.

מכאן שנקודת המוצא היא שהתיק דנן דומה לתיק רגיל ובו מוכחשת חבות מטעם הנתבעת.

אף שייתכנו קשיים בהוכחת התביעה עדיין לא ניתן לומר שסיכויי התביעה קלושים, שכן ייתכן ובית המשפט יסבור כי מדובר בתאונת דרכים וזאת לאחר שמיעת הראיות ובחינתן.

לא הוברר גם שיכולתו של התובע אינו משגת לשלם הוצאות ככל שאלה ייפסקו ובעניין זה אף יצויין כי התובע שילם את האגרה ולא ביקש כי יופטר מאגרה.

אין מדובר בענייננו בתושב חוץ אלא באזרח המקבל גמלאות מהמוסד לביטוח לאומי.

לנוכח האמור לעיל נחה דעתי שיש מקום לדחות בקשת הנתבעים.