רפאלוביץ ואח' נ' ע.ח.א נאמנות 2002 אגודה שיתופית חקלאית בע"מ ואח'

פסק דין

גב' עדינה שור ז"ל, אמם המנוחה של התובעים הייתה חברה בנתבעת 2. הנתבעת 1 הוקמה ע"י הנתבעת 2 לצורך העברת נכסים מסויימים באופן יחסי מהנתבעת 2 לחברי הקיבוץ, ובכלל זה דמי הורשה הניתנים ליורשי חבר בנתבעת 1 שהלך לעולמו. לאחר מות המנוחה, שלחה הנתבעת 2לתובעים מכתב בו הודיעה להם כי כיורשי המנוחה, זכאים הם לדמי הורשה בסכום מסויים. לאחר מכן שלחה הנתבעת 2 לתובעים הודעה מתקנת והפחיתה את דמי ההורשה, בטענה שהיא מקזזת את סכום תגמולי משרד הבטחון שקיבלה המנוחה על פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950. לטענת התובעים, לאור הוראות סעיף 31(א) לחוק זה, מנועות הנתבעות מלקזז כל סכום שהוא בגין אי העברת התגמולים ששולמו לאימם המנוחה על פי החוק הנ"ל.

כללי:

בעלי הדין:

1.התובעים הם ילדיה של גב' עדינה שור ז"ל (להלן-"המנוחה"), אשר הייתה חברה בקיבוץ עין חרוד איחוד, הנתבעת 2.

2.הנתבעת 1 היא אגודה שיתופית אותה הקימה הנתבעת 2 במטרה להעביר נכסים מהנתבעת 2 לחברי הנתבעת 2 (להלן-"הנתבעת 1" או "תאגיד הנאמנות").

3.הנתבעת 2 היא קיבוץ שלא עבר הפרטה, המאוגד כאגודה שיתופית, והמנוחה הייתה חברה בקיבוץ (להלן – "הנתבעת 2" או "הקיבוץ").

אירועים שקדמו להגשת התביעה:

4.המנוחה, ילידת שנת 1927 הצטרפה כחברה לקיבוץ בשנת 1957, בעת שהייתה נשואה ולה שני ילדים, שלמה ודורון. עם הזמן התרחבה משפחת המנוחה, ונולדו להם בקיבוץ עוד שלושה ילדים. בעלה של המנוחה התקבל יחד עימה כחבר הקיבוץ. בעלה של המנוחה עבד בקיבוץ כחשמלאי ראשי, והמנוחה עבדה כאחות במרפאת הקיבוץ.

5.בחודש אוקטובר 1972 נהרג בעלה של המנוחה בתאונת דרכים , בעת שנסע בשליחות עבודה מטעם הקיבוץ. המנוחה קיבלה מהביטוח הלאומי תגמולים בגין מות בעלה בתאונת עבודה, וכל התגמולים הועברו לקיבוץ מידי חודש בחודשו.

6.שלמה, בנה של המנוחה עזב את הקיבוץ לאחר שהקיבוץ סירב לסייע בידו לממן את לימודיו בבית הספר "יד סינגלובסקי". הקיבוץ השיב ריקם גם את בקשות המנוחה ובעלה לסייע לשלמה בלימודיו. לאחר מות בעלה של המנוחה פנתה המנוחה לקיבוץ לסייע לבנה שלמה בלימודיו, מאחר וכל כספי הגימלאות מהביטוח הלאומי והפיצויים בגין מות בעלה המנוח נכנסו לקופת הקיבוץ, אך גם לפנייה זו סירב הקיבוץ. בהתאם למכתב אותו השאירה המנוחה, סירוב זה של הקיבוץ היה אפלייה לרעה של שלמה לעומת בחורים אחרים בקיבוץ שיצאו ללימודים.

7.בחודש אוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. בהתאם למכתב הנ"ל של המנוחה, לפני צאתו למלחמה ביקר שלמה את המנוחה ואמר לה כי אם ייפגע במלחמה ויתקבלו כספים כתוצאה מפגיעתו זו, הוא דורש שהכספים לא יימסרו לקיבוץ, אלא ישמשו לעזר לאחיו, אם יחליטו להמשיך בלימודים. כעבור יומיים נהרג שלמה הי"ד בקרבות הבלימה בסיני.

8.לאחר מות שלמה הי"ד עזבו התובעים את הקיבוץ, אך התובעת נותרה חברה בקיבוץ. הקיבוץ דרש מידי פעם בפעם מהמנוחה להעביר לו את הכספים אותם קיבלה המנוחה ממשרד הבטחון על פי חוק חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950 (להלן-"חוק המשפחות"), אך המנוחה סירבה לעשות כן, וחילקה את התגמולים בין ארבעת התובעים, בהתאם לבקשת שלמה הי"ד. לפי מכתב המנוחה, הקיבוץ נקט מידי פעם כנגדה בסנקציות בגין אי העברת התגמולים. רק במשך תקופה קצרה חילקה המנוחה את התגמולים ל-5 חלקים, כאשר ארבעה חלקים העבירה לתובעים ואת החלק החמישי העבירה לקיבוץ.

9.ביום 28.1.03 החליט הקיבוץ על מודל "שיוך נכסים יצרניים" (להלן-"מודל שני") שמטרתו לבצע מהלך של שינוי מבני, תיאגוד הפעילות הכלכלית והקצאת זכויות לחברי הקיבוץ בנכסים יצרניים. לצורך כך החליטה הקיבוץ על הקמת תאגיד נאמנות, שהוא הנתבעת 1. בפרק ד' של מודל שני החליט הקיבוץ על תשלום דמי הורשה , אשר ישולמו ליורשיו של חבר שנפטר. במסגרת הנאמנות היה על תאגיד הנאמנות לטפל בכל מרכיבי הבטחון הסוציאלי הניתנים ע"י הקיבוץ לחבריו, לרבות תכניות חיסכון אישיות, והתאגיד גם מופקד על התשלומים המגיעים ליורשיו של חבר הקיבוץ שהלך לבית עולמו.

10.בשנת 2003 ייסד הקיבוץ עם עוד שלושה מחבריו את תאגיד הנאמנות לאור ההתפתחויות שחלו בהתיישבות החקלאית, מתוך מטרה להעביר לחבריו חלק מנכסי הקיבוץ. בסעיף 4 למודל שני הוגרה מטרתו של התאגיד כדלקמן:

"מטרתו של "תאגיד הנאמנות" הינה לפעול בנאמנות עבור החברים ("הנהנים") למילוי התחייבויות הקיבוץ כלפי חבריו בהתאם למפתח הנ"ל ובהתאם להחלטות הקיבוץ מעת לעת."

11.במסגרת מודל שני היה על חברי הקיבוץ לחתום על כתב נאמנות עליו חתמו חברי הקיבוץ ושתי הנתבעות. מר יצחק צור כיהן בעת הקמת תאגיד הנאמנות כיו"ר ועד ההנהלה של התאגיד. מאחר והמנוחה לא השתתפה באסיפה הכללית בה הוחלט על קבלת מודל שני, הגיע מר צור לביתה של המנוחה והחתים אותה על כתב הנאמנות. בסעיף 28 לכתב הנאמנות נכתב כי החבר מאשר כי קרא בעיון את כתב הנאמנות, קיבל הסבר מפורט לגביו והוא מבין היטב את תוכנו ואת משמעותו והוא חותם עליו מרצונו החופשי ובהסכמה מלאה. במקום להחתים את המנוחה על סעיף זה, רשם מר צור את שמה במקום המיועד לחתימתה, כך שהמנוחה לא חתמה ולא אישרה את האמור בסעיף 28 הנ"ל. המנוחה חתמה על נוסח הבקשה להתקבל בתאגיד הנאמנות, שנוסחו היה כדלקמן:

"אני עדינה שור מבקש בזה להתקבל כחבר ב"ע.ח.א. נאמנות 2002" אגודה חקלאית שיתופית בע"מ; דין חתימה על בקשה זו כדין חתימה על כל התחייבות הנובעת מתקנון האגודה והנובעת מחברותי באגודה. ספרי האגודה וחשבונותיה מקובלים עלי ויהוו ראיה מכרעת בכל דיון שהוא."

12.המנוחה נפטרה ביום 19.3.09. ביום 4.11.09 ניתן צו ירושה לעזבון המנוחה, לפיו יורשי המנוחה הם ארבעת התובעים.

13.ביום 10.5.09 שלח תאגיד הנאמנות (באמצעות מר אריה שגיא) מכתב לתובעת 1 ובו פירוט התשלומים להם זכאים התובעים עקב פטירת של המנוחה. בהתאם למכתב, הסכומים להם זכאים התובעים בגין מות המנוחה הינם כדלקמן: