רפאל אוסטניאזוב נ' מדינת ישראל

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים מ' דיסקין, ר' בן יוסף וצ' קאפח) בעפ"ג 2077-09-16 מיום 3.10.2017, בגדרו הורה בית המשפט, במסגרת בקשה להפסקה שיפוטית של עבודות שירות, כי המבקש ירצה עונש מאסר בפועל לתקופה של ארבעה חודשים בניכוי ימי מעצרו, בהתאם לגזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו בת"פ 28853-09-13 (כב' השופט ע' דרויאן) מיום 19.7.2016.

רקע והליכים קודמים

1. ביום 6.9.2015 הורשע המבקש על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות הבאות: סיוע לגניבת רכב;  החזקת כלי פריצה לרכב (עבירות לפי סעיפים 413ב בצירוף סעיף 31 ו-413ז לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)); נהיגה בזמן פסילה (עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה)); נהיגה ללא פוליסה בתוקף (עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח כלי רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970). מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי במהלך הלילה שבין הימים 6.9.2013-5.9.2013, סייע המבקש לשלושה נוספים בגניבת כלי רכב. לפי המתואר בכתב האישום, הארבעה, שהחזיקו בצוותא כלי פריצה, נכנסו לרכב, התניעו אותו באמצעות חיבור חוטי ההצתה, נשאו ונטלו את הרכב ללא רשות הבעלים בכוונה לשלילת הרכב לצמיתות. בהמשך, בשעה 05:00 לערך נהג המבקש ברכב בכביש 443 בהיותו פסול נהיגה, כשאין ברשותו פוליסת ביטוח בתוקף.

           יצוין, כי שלושת המעורבים הנוספים, הנאשמים 4-2 – תושבי השטחים ששהו בישראל שלא כדין, הורשעו גם הם על בסיס הודאתם. על הנאשם 2 הוטל עונש מאסר של 22 חודשים בפועל במסגרת הסדר טיעון "סגור". על הנאשם 3 הוטל עונש מאסר בן 12 חודשים ועל הנאשם 4 הוטל עונש מאסר בן 8 חודשים. המבקש היה נאשם מס' 1.

2. במסגרת הדיון שנערך בבית משפט השלום, הופנה המבקש לקבלת תסקיר שירות מבחן וכן לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה). שירות המבחן נמנע מלתת המלצה בעניינו. בחוות הדעת מטעם הממונה מיום 11.7.2016, נמצא כי המבקש אינו כשיר לביצוע עבודות שירות. יצויין כי המבקש, שהופנה פעמיים לממונה, לא התייצב בהזדמנות הראשונה, ובהזדמנות השנייה נמצאו שרידי סם בבדיקת שתן שנערכה לו. בנוסף, הודיע המבקש לממונה כי אין הוא יכול לעבוד כלל. לאחר קבלת תסקיר המבחן וחוות דעתו של הממונה, גזר בית המשפט השלום על המבקש ארבעה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, ארבעה חודשי פסילה מלקבל רישיון או לנהוג וארבעה חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים מתום הפסילה בפועל. בגדרי גזר הדין נתן בית משפט השלום משקל לנסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות מצבו הנפשי, ואף הסב את תשומת ליבו של שירות בתי-הסוהר לעניין. עוד יוער, כי בית משפט השלום ציין כי נמנע מלהטיל עיצום כספי על המבקש, נוכח מצבו הכלכלי של המבקש, שפשט רגל בסמוך לאותו מועד.

3. המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב, כשהערעור מופנה לעונש המאסר בלבד (עפ"ג 2077-09-16, כב' השופטת הבכירה ד' ברלינר והשופטים א' נחניאלי חיאט וש' יניב). במעמד הדיון בערעור, ביקשה באת כוחו של המבקש כי יופנה לבחינה נוספת אצל הממונה. באת כוחו ציינה כי המבקש סובל מפריצת דיסק, וביקשה כי יעשה ניסיון להתאים לו עבודות שירות התואמות את מצבו הרפואי. לאור טענות המבקש ובהעדר התנגדות מצד המשיבה, הופנה המבקש פעם נוספת לממונה לשם בדיקה חוזרת של התאמתו לביצוע עבודות שירות. לאחר בדיקת הממונה, הוגשה לבית המשפט המחוזי חוות דעתו, לפיה נמצא עבור המבקש מקום בו יכול לרצות את עבודות השירות, בהתחשב במצבו הרפואי. משכך, ניתן ביום 27.2.2017 פסק דין משלים בגדרו נקבע כי המבקש יישא את עונש המאסר שהוטל עליו בעבודות שירות החל מיום 23.3.2017.

4. ביום 22.3.2017, יממה לפני תחילת ביצוע עבודות השירות, הגיש המבקש בקשה דחופה לדחיית מועד ריצוי העונש בשל החמרה במצבו הרפואי, המצריכה ניתוח בעמוד השדרה. בהמשך לכך, ביום 27.3.2017 הודיע המבקש כי עבר טיפול במרפאת כאב ואינו צפוי לעבור ניתוח בתקופה הקרובה. המבקש ציין כי התייצב אצל הממונה, שהחליט לאפשר את ביצוע עבודות השירות, בכפוף להצגת אישור רפואי עדכני לגבי מצבו. לאור הודעות אלו קבע בית המשפט כי על המבקש לתאם עם הממונה את מועד התייצבותו לריצוי העונש.

5. אלא שביום 8.6.2017 הגיש הממונה לבית המשפט המחוזי בקשה לשינוי גזר דינו של המבקש, בהתאם לסעיף 51י(א1)(1) לחוק העונשין, בשל החמרה במצבו הרפואי טרם החל בביצוע עבודות השירות ולאחר שנמצא על ידי וועדה רפואית עדכנית כי אינו כשיר לבצען. בדיון בבקשה, שהתקיים בבית המשפט המחוזי בפני כב' השופטים מ' דיסקין, ר' בן יוסף וצ' קפאח, נעתר ההרכב לבקשת באת כוחו של המבקש והורה על דחיית הדיון במספר חודשים שלאחריהן ייבחן האם חל שיפור במצבו הרפואי של המבקש, כך שיש בכוחו לבצע את עבודות השירות שנגזרו עליו.

6. ביום 3.10.2017, עם תום תקופת הדחייה, התקיים דיון נוסף בבית המשפט המחוזי, במהלכו הוצגה חוות דעת עדכנית מטעם הממונה, לפיה אין מקום לשנות את המלצתו הקודמת. בחוות הדעת צוין כי המבקש לא הציג כל מסמך רפואי המעיד כי ביכולתו לבצע את עבודות השירות וכן כי הוא חזר על טענתו לפיה אין הוא מסוגל לעבוד בעבודות שירות אך מעוניין לעשות כן.