רפאילוב נ' זנד ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה לפטור את המבקשת מהפקדת עירבון בסך 10,000 ₪ אשר הוטל עליה להפקיד להבטחת הוצאות המשיבים במסגרת ערעור שהגישה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב מיום 17.12.09 (להלן: "פסק הדין").

בפסק הדין נדחתה על הסף תובענה שהגישה המבקשת למתן פסק דין הצהרתי, לפיו היא הבעלים של מחצית הזכויות ברכב שעוקל ונתפס על ידי המשיב 1, הוא הזוכה בתיק הוצאה לפועל שהחייב בו הוא בעלה של המבקשת. המבקשת חויבה בהוצאות המשיב בסך 1,000 ₪.

2.לטענת המבקשת, סיכוייה לזכות בהליך הערעור הינם גבוהים שכן הערעור נסב על טעויות משפטיות שנפלו לטענתה בפסק הדין. עוד נטען, כי שווי הרכב מוערך בכ- 80,000 ₪ בעוד שהחוב בתיק ההוצאה לפועל "נמוך בהרבה" ולפיכך די ברכב כדי לכסות גם את הוצאות המשיב בערעור. המבקשת ציינה כי בתיק בית משפט קמא הופקדו ערבויות לטובת המשיב לרבות ערבות כספית בסך 5,000 ₪ אשר מומשה על ידי המשיב למרות שנפסקו לטובתו הוצאות בסך 1,000 ₪ בלבד.

3.המשיב מתנגד לבקשה, בין היתר מן הטעם שזו אינה כוללת כל טענה בעניין היעדר יכולת כלכלית כנדרש בפסיקה, ואף אינה נתמכת בתצהיר ערוך כדין. בנוסף, לטענתו, ככל שידחה הערעור הרי שהרכב יימכר ויתרת התמורה תכסה חוב בתיק הוצאה לפועל אחר שפתחה המבקשת נגד המשיב 2. לפיכך, אין בסיס לטענתה לפיה מכירתו תכסה אף את הוצאותיו בהליך.

4.בתשובתה לתגובת המשיב, טענה המבקשת כי בקשתה נסמכת על הרקע העובדתי המפורט בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעמה, ובעיקר על העובדה כי שווי הרכב הינו גבוה מגובה החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל. לפיכך, אליבא דידה, אין מקום להצגת טיעון בדבר מצבה הכלכלי או הוכחתו.

5.דין הבקשה להידחות.

הכלל הוא, כי על בעל דין המגיש ערעור מוטלת החובה להבטיח את הוצאות המשיב בערעור ולהעמיד לשם כך בטוחה אמינה, זמינה ויעילה בדמות עירבון המופקד בקופת בית המשפט.

"הגשת ערעור כרוכה מניה וביה בהפקדת עירבון להבטחת הוצאותיו של המשיב. העירבון המופקד הוא הבטוחה הטובה ביותר, במובן זה שהוא ניתן למימוש במהירות וביעילות מירבית" (ע"א 4250/94 פינטו ואח' נ' עמית, תק-על 94(3) 261).

לאור האמור, ברי כי טענת המבקשת לפיה המשיב ייפרע את הוצאותיו בהליך הערעור מהסכום שיוותר לאחר מכירת הרכב, אינה יכולה לעמוד כתחליף לחובת הפקדת עירבון, ודינה להידחות מכל וכל. הדברים אמורים ביתר שאת בשים לב לכך שהמבקשת אף לא טרחה לתמוך בתצהיר טענותיה העובדתיות בבקשה.

6.על בעל דין המבקש לחרוג מן הכלל האמור, מוטל הנטל להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים: היעדר יכולת כלכלית לשאת בהפקדת העירבון וכן סיכויים ממשיים לזכות בערעור (בש"א 329/90 יונה אברך נ' גרוגר, פ"ד מ(2) 383; רע"א 8192/98 רם נגד אררט, תק-על 689(2) 99).

המבקשת, כאמור, לא טענה דבר וחצי דבר בעניין היעדר יכולת כלכלית לשאת בהפקדת העירבון ודי בכך כדי לדחות הבקשה דנן, אף מבלי להידרש לסיכויי ההליך.

מעבר לנדרש יצוין כי בניגוד לנטען בסעיף 3 לבקשה, לפיו יש להצביע על סיכוי כלשהו, ואפילו קלוש, לצורך קבלת פטור מעירבון, ההלכה הפסוקה קובעת כאמור, כי יש צורך בהוכחת סיכויים ממשיים לזכות בהליך. זאת, להבדיל מבקשת פטור מתשלום אגרה, לגביה נפסק כי די בהוכחת סיכוי כלשהו להצלחת ההליך. בענייננו, מעיון בפסק הדין ובהודעת הערעור לא התרשמתי, על פני הדברים, מקיומם של סיכויים ממשיים לזכות בהליך.

7.הטענה כי המשיב מימש ערבות כספית בסך 5,000 ₪ במסגרת התיק בבית משפט קמא אינה מעלה או מורידה בהקשר הבקשה דנן. כמצוין בתשובה לתגובה, המבקשת הגישה בקשה להחזר התשלום הכספי העודף מן הערבות הכספית שמומשה, אך טרם ניתנה ההחלטה בעניין זה. מכל מקום, אין בכך ולא כלום עם חובתה של המבקשת להפקיד עירבון להבטחת הוצאות המשיב בערכאת הערעור.

8.סיכומו של דבר, דין הבקשה להידחות וסכום העירבון אשר נקבע בהחלטתי מיום 25.5.10, בסך 10,000 ₪ יוותר על כנו.

9.העירבון יופקד עד ליום 9.12.10, שאם לא כן יידחה הערעור.

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"א, 10 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

ביהמ"ש המחוזי ת"א התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: