רפאילוב לוי נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה אשר ניתן ביום 28.12.10 ע"י כב' השופט שמואל יציב בתיק תת"ע 3753-09-09.

המערער הובא לדין בבית המשפט לתעבורה בגין כך שביום 15.4.09 נהג ברכב, לא ציית לאור אדום שהיה ברמזור בכיוון נסיעתו, לא עצר לפני קו העצירה ונכנס לצומת למרות שהאור ברמזור היה אדום בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

המערער כפר בעובדות כתב האישום ובית המשפט לתעבורה דחה את הדיון לשמיעת ראיות ליום 8.11.09. לישיבה זו המערער וב"כ לא התייצבו עד השעה 14:40 וע"כ הרשיעו בית משפט לתעבורה והטיל עליו קנס של 1,000 ₪.

המערער הגיש ביום 18.11.09 בקשה לבית המשפט לתעבורה ובה ביקש ביטול פסק הדין שניתן בהעדר. ביום 24.12.09 הגיש בקשה נוספת למתן החלטה בבקשה לביטול פסק דין.

בית המשפט לתעבורה קיים דיון ביום 28.12.10 והחליט לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, הואיל ולא היה בפי המערער וב"כ הצדק סביר להיעדרות מן הדיון (יובהר כי בית המשפט לתעבורה שב ודן את הנאשם ביום 28.12.10 ונתן גזר דין פעם נוספת שבו העונש היה זהה, קרי, 1,000 ₪ קנס, כלומר בעניינו של המערער ניתנו 2 גזרי דין. האחד ב-8.11.09 בהעדר, והשני ב-28.12.10 במעמד המערער).

על פסק הדין הנ"ל וההחלטה מופנה הערעור שבפניי.

ב"כ המערער מבקש מבית המשפט לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין שניתן בהעדר.

לטענתו, דו"ח העבירה נרשם ללא שם ופרטי הנהג וכי דו"ח קודם דומה בוטל ע"י המשיבה.

המערער טוען כי התייצב לדיון אך המתין לעורך הדין שאיחר להגיע לדיון עקב כך שעוכב בדיון בבקשה להארכת מעצר חשד, שהתקיים בבית משפט השלום בנצרת. ב"כ המערער טוען כי הגיע לבית משפט לתעבורה בשעה 15:15 כאשר הדיון היה קבוע לשעה 13:00.

לדעת הסנגור המדובר בכתב אישום פגום ולוקה בחסר ועל כן ההליך לא היה תקין ועל בית המשפט לבטלו. המערער חולק על הטענות שבכתב האישום, כך שהשארת הרשעתו בדין עלולה לגרום לעיוות דין.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. לטענתו, אין בפיו של המערער כל הסבר או הצדק סביר להיעדרות מן הדיון. עוד נטען כי בהנחה ואכן דו"ח קודם דומה, (לא כולל פרטי הנאשם), בוטל אין הדבר מלמד על כך שהדו"ח נשוא הערעור דינו להתבטל.

ב"כ המשיבה טוען כי אין כל פגם בכתב האישום. המדובר ברכב השייך למערער אשר לטענתו נגנב מהחניה בסמוך לביתו ונמצא גם באותה זירה. עוד נטען כי המערער אמר לשוטרים שהגיעו שככל הנראה בנו נהג ברכב ואכן בדיקת הרכב העלתה כי בתוכו נמצא מכשיר הטלפון הנייד של הבן.

לדעת המשיבה אין כל יסוד לטענות המערער ביחס לגניבת הרכב ואף הראיות שקיימות בידיה סותרות טענה זו.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפסק הדין של בית המשפט לתעבורה, בהחלטתו, בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, בהודעה שהוגשה, בדו"ח הפעולה ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לקבל את הערעור.

ראשית כל, אציין כי לא היה כל מקום שבית המשפט לתעבורה ייתן שני גזרי דין בעניינו של המערער (הראשון ביום 8.11.2009 והשני ביום 28.12.2010), עוד ראוי לציין שככל הנראה העובדה שהדיון הראשון התקיים בנובמבר 2009 והשני ב- דצמבר 2010 הביא, ככל הנראה, לטעות ולגזירת דינו של המערער פעמיים וככל הנראה, יד המקרה הביאה לכך שהתוצאה בשניהם הייתה זהה.

מתברר עוד כי המערער היה נוכח בדיון והמתין לב"כ שהגיע באיחור עקב דיון אחר שהתארך מעבר לזמן הצפוי ועל כן ניתן לראות בכך עילה מוצדקת להיעדרות מהדיון, (ואם תרצו לאיחור לדיון הקבוע), שיש בה כדי לבסס את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר- לענין זה ראה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 )להלן:"החסד"פ"); רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.12.2009); רע"פ 5146/09 שרעבי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 28.7.2009); רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.2.2004); רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793 ורע"פ 5377/03 וג'די נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.6.2003).

אמנם, טענות המערער ביחס לגניבת הרכב תמוהות, אך אין ספק שהדו"ח נרשם מבלי לציין את פרטי הנהג ועל כן חלה החזקה שבדין כלפי בעל הרכב, דהיינו, המערער.

אינני סבור כי העדר פרטי הנהג, בענייננו, פרטי המערער מהדו"ח, יש בהם כדי להוות פגם שורשי ויסודי שלא ניתן לתיקון ואשר מוביל לביטול כתב האישום. המדובר בתיקון שניתן לעשותו במסגרת בקשה לתיקון כתב האישום בעיקר משום שהדיון היה בתחילתו והמערער טרם השיב לכתב האישום.

יחד עם זאת, מדובר באיחור לדיון ולא בהיעדרות. האיחור הוא כשעתיים, שלטענת המערער, נבע מכך שב"כ המערער עוכב בדיון אחר, איחור שהביאו לביטול זמנו של בית משפט לתעבורה, דבר שניתן למצוא לו את התרופה הראויה וההולמת שבסעיף 130 (ט) לחסד"פ והמסמיך את בית המשפט להטיל הוצאות - לעניין זה ראו רע"פ 6016/06 קובן נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 17.7.07).