גפנר נ' עמר

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשמת הילה דקל צמח) מיום 19.3.2024 בתיק הוצל"פ 511059-09-23 שדחתה בקשה לסילוק על הסף של בקשה לביצוע שטר. בבקשת הסילוק נטען שבקשת הביצוע אינה עומדת בדרישות חוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993 (להלן גם: "החוק"), ולכן דינה להימחק.

הרקע

1. ביום 11.9.2023 הגיש המשיב בקשה לביצוע צ'ק על סך של 200,000 ש"ח שמשך המבקש לפקודתו. בבקשת הביצוע צוין כי הצ'ק נמסר על רקע הלוואה שנטל המבקש מהמשיב.

    

2. המבקש עתר לסילוק בקשת הביצוע על הסף בטענה שהמשיב לא צירף העתק של חוזה הלוואה ולא מולאו הפרטים הנדרשים בטופס הנלווה לבקשת ביצוע שעילתה הלוואה בניגוד לסעיף 8(א) לחוק אשראי הוגן, ועל יסוד תקנה 104(א)(2א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979. המבקש גרס כי הוא והמשיב הכירו בשנת 2022, כשהמבקש היה בן 23. המשיב הציג עצמו כיועץ עסקי המתמחה במעונות יום, והציע שירותי ייעוץ וליווי למבקש ולשותפו, שביקשו להפעיל מעונות. לטענת המבקש, המשיב ניצל את האמון שניתן בו והונה את המבקש כאשר מכר לו ולשותפו זכות להפעיל שני מעונות יום תמורת 1.7 מיליון ש"ח. זכות ההפעלה הייתה שייכת לעמותה שבניהול המשיב, ולא למשיב עצמו. במסגרת תשלומי התמורה נדרשו המבקש ושותפו להעביר כסף לעמותה. המשיב מצדו משך את הכסף לכיסו הפרטי, והמבקש נאלץ לכסות את החובות שנוצרו לעמותה. בשלב מסוים דרש המבקש מהמשיב את הפסקת משיכת הכסף והשבת הסכומים שנטל מהעמותה מעבר לסכום התמורה. המשיב טען כי ייטול הלוואה ממכר שלו ובדרך זו יפרע חלק מחובותיו כלפי המבקש והעמותה. המשיב לווה מאותו מכר העוסק בהלוואות חוץ בנקאיות סך של 200,000 ש"ח, בריבית בשיעור של 2% לחודש, וביקש מהמבקש להמציא עבור המלווה צ'קים כערבות להחזר ההלוואה. מאחר שהמבקש היה שבוי לחלוטין במערבולת הכלכלית שאליה הכניס אותו המשיב, ובצורך לכסות חלק מחובות העמותה ולהציל ככל הניתן את העסק שרכש, נענה למבוקש והמציא למשיב צ'ק עם מוטב ריק על סך 200,000 ש"ח כערבות לחוב של המשיב כלפי אותו מלווה עלום שם. בדיעבד התברר כי המשיב מילא את שמו כמוטב, ובאמצעות בקשת ביצוע שטר "מבקש החייב מהערב למלא את ערבותו". לטענת המבקש, המשיב לא קיים את דרישות הסף הקבועות בחוק אשראי הוגן בשך שלא צירף את הסכם ההלוואה, לא פירט את תנאיה ולא מילא כנדרש את הטופס הנלווה לבקשת ביצוע השטר שעילתו הלוואה.

    

3. בתשובה לבקשת הסילוק טען המשיב כי השניים ניהלו קשרי ידידות וחברות אמת. המשיב ליווה את המבקש בכל מישורי ניהול העסק. במסגרת זו ביקש המבקש הלוואה על סך של 200,000 ש"ח. המשיב ביקש מחבר שילווה למבקש את הסכום, והחבר הסכים בתנאי שההלוואה תינתן למשיב, והמשיב יעמוד מול המלווה. וכך היה. המבקש והמשיב חתמו על היתר עיסקא. המשיב טען כי הוראות חוק אשראי הוגן אינן חלות: מדובר בהלוואה חברית נטו וללא מטרות מסחר ואחרות. ככל שיש למבקש טענות נגד גובה הריבית, הוא היה יכול לדחות את הצעת ההלוואה. ככל שסכום הריבית מופקע, הדבר נעשה בתום לב. התשובה נתמכה בתצהיר.

    

4. בתגובה לתשובה (שנתמכה בתצהיר) טען המבקש כי הצ'ק שמסר למשיב לא ניתן על רקע הלוואה שהמבקש נטל מהמשיב, אלא כערבות להלוואה שהמשיב נטל מאדם אחר בשל חובות של המשיב כלפי עמותה שהמבקש ניהל, ושנרכשה מהמשיב לאחר שהמשיב משך ממנה כשני מיליון ש"ח. עוד טוען המבקש כי סעיף 8 לחוק אשראי הוגן, המחייב את מבקש הביצוע לצרף העתק של הסכם הלוואה אם השטר ניתן כחלק מחוזה הלוואה, חל על הלוואה שניתנה על ידי כל מלווה ולא רק על מי שעוסק במתן שירותי אשראי.

    

   החלטת הרשמת

5. הרשמת החליטה לדחות את בקשת הסילוק. היא ציינה כי בבקשת הביצוע נכתב שהשטר ניתן בשל הלוואה; המשיב סימן שהוא מלווה יחיד שנתן הלוואה שלא דרך עיסוק; ושהשטר ניתן כבטוחה לפירעון הלוואה או כתשלום להחזר הלוואה. בטופס הנלווה לבקשת ביצוע שעילתה הלוואה סימן המשיב שהחוק אינו חל מסיבה ש"החייב אינו בין התאגידים שקבע שר המשפטים לפי סעיף 15ג לחוק". הרשמת קבעה שסעיף 15ג לחוק אינו רלוונטי, אך על סמך התיאור העובדתי המשותף לשני הצדדים, הזוכה אינו בא בגדר "מלווה דרך עיסוק": אין חולק שהמשיב קיבל את ההלוואה ממכר שלו (צד ג'). הצדדים חלוקים אם אותו צד ג' נתן הלוואה למשיב, והמשיב ביקש מהמבקש למסור צ'קים כערבות להחזר של אותה הלוואה (כשהצ'ק שהוגש לביצוע ניתן כערבות להלוואה זו); או אם המשיב ביקש מצד ג' כטובה חברית שילווה למבקש 200,000 ש"ח ושהצ'ק ניתן כערובה להחזרה. הרשמת קבעה כי לפי שתי החלופות אין מדובר במלווה על דרך עיסוק: כך, אם המשיב הוא זה שקיבל את ההלוואה ממכר שלו, אז הוא בעצמו הלווה ואינו בגדר מלווה על דרך עיסוק; ואם המשיב קיבל כסף ממכר שלו כטובה חברית ונתן אותו כהלוואה למבקש, גם אז אין הוא בא בגדר מלווה על דרך עיסוק. המשיב הגדיר את עצמו בבקשת הביצוע כמלווה יחיד שלא דרך עיסוק, כך שהיה עליו לסמן שהחוק חל בחלקו. הרשמת ציינה שהמשיב אינו מיוצג, והטפסים הכרוכים בהגשת בקשת ביצוע שעילתה הלוואה הם מורכבים ועמוסים בפרטים. לכן נקודת המוצע להמשך הדיון לעניין הוראות חוק אשראי הוגן היא שהמשיב הוא בגדר מלווה יחיד שנתן הלוואה שלא דרך עיסוק וחוק אשראי הוגן חל בחלקו.