רענן עמרם נ' רונן כברה

החלטה

אין צורך בייצוג ע"י עו"ד כדי לפעול על פי השכל הישר, הזהירות הסבירה ותוך הכבוד הראוי – הן כלפי הצד שכנגד והן כלפי בית המשפט.

3 ימים לפני הדיון שהיה קבוע ליום 10.10.10 בשעה 12:30 לבירור תיק זה, הגיש המבקש בקשתו לדחיית הדיון, עקב דיון מתנגש בבית המשפט המחוזי בפתח-תקוה. בהחלטה מנומקת ומפורטת, מיום 7.10.10, הסברתי מדוע לא אוכל להיעתר לבקשה, בלא אסמכתא למועד הדיון המתנגש והשעה המיועדת לשמיעתו. לשיטת המבקש, לא טרח לבדוק מה עלה בגורל בקשתו, אלא בבוקר הדיון עצמו, אז גילה כי נדרש להמציא אסמכתא. לדבריו, שלח בפקס את האסמכתא לבית משפט זה, אלא שככל הנראה הפקס לא נקלט, ומכל מקום לא נקלט לתיק. עיון באותה אסמכתא (פרוטוקול דיון קודם שנערך בבית המשפט המחוזי בתיק 10503-12-09 ביום 21.6.2010) מלמד, כי הדיון המדובר נקבע לשעה 10:00 בבוקר ה-10.10.10.

הדעת נותנת, איפוא, כי לא היתה למבקש מניעה של ממש מלהתייצב לדיון בבית המשפט המחוזי, לסיים שם את הדיון, ולהתייצב גם לדיון שהיה קבוע בשעה 12:30 בבית משפט זה, בכפר סבא, מרחק דקות ספורות של נסיעה. אעיר בהקשר זה, כי בפועל התקיים הדיון בפני בשעה 13:40, בלבד, ואף אם היה המבקש מתעכב משום-מה, עוד היה מספיק להגיע לדיון.

זאת ועוד, גם לאחר מעשה, בבקשה לביטול פסק-הדין ובתגובה לתגובה, לא טרח המבקש להמציא אסמכתא לכך שנכח בכלל באותו דיון שבבית המשפט המחוזי, או שנוכחותו היתה דרושה, שכן מפרוטוקול הדיון הקודם שם (של 21.6.2010) עולה כי לכאורה המבקש לא נכח כלל באולם בית המשפט, וכלל לא ברור כי אכן נכח – או כי היה צורך בנוכחותו – בדיון הבא (זה מיום 10.10.10).

עסקינן, איפוא, בבעל דין שהחליט, על דעת עצמו, לא להגיע לדיון שנקבע, ושעליו ידע (גם אם ידע רק בהתראה קצרה, כטענתו), בלא הצדקה של ממש, ובניגוד להחלטה שניתנה בעניינו (אודותיה לא טרח לברר). כאמור לעיל, אין לכך קשר להיותו מיוצג או לא מיוצג.

מן הדין, איפוא, לדחות את הבקשה לביטול פסק-הדין.

חרף האמור, עיינתי שוב בבקשת הרשות להתגונן, שמא הגנה טובה במיוחד הוצגה על ידי המבקש, באופן שהיה מצדיק – על אף התנהלותו הבלתי-תקינה – להתחשב במבקש ולתת לו את יומו בבית המשפט. ברם, אף הגנתו של המבקש אינה מן האיתנות: כך, אין הוא מכחיש את עיקר החוב, אין הוא טוען שפרע אותו; הוא אמנם חולק על שיעור הריבית, ולכאורה היתה יכולה להיות לכך השלכה משמעותית, אלא שפסק-הדין ממילא לא זיכה את המשיב ביותר מאשר הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין, כך שגם בכך לא נפגע המבקש יתר על המידה; ובנוסף, בקשתו, על פני הדברים, גבולית ביותר בכל הנוגע לרמת הפירוט הנדרשת בבקשות רשות להתגונן, על פי פסיקת בתי המשפט.

משכך, גם עילה חזקה במיוחד מתוך גוף הדברים אין כאן, שתוכל להצדיק את ביטול פסק-הדין בנסיבות אלה.

הבקשה נדחית, איפוא. פסק הדין יעמוד על כנו. הליכי הוצאה לפועל, ככל שעוכבו, יחודשו; ערבון, ככל שהופקד, יחולט לטובת המשיב.

לפנים משורת הדין, ומאחר שלא התרשמתי כי המבקש פעל בזדון בכל המתואר לעיל, איני עושה צו להוצאות בבקשה.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"א, 02 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: