רע"צ 8860-11-15

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער על צרופותיה, נחה דעתי כי אין היא מצריכה תשובה, ואני דוחה אותה מכוח סמכותי בתק' 119(ז) לתקנות ההוצאה לפועל, בלא צו להוצאות.

1. ההחלטה נשוא הבקשה היא החלטה של רשם ההוצל"פ מיום 20.10.15, בבקשת המבקש להכריז עליו חייב מוגבל באמצעים ולהורות על איחוד תיקיו השונים. ההחלטה חייבה בהפקדה של עירבון בסכום 1500 ₪ וצו חיוב בתשלומים חודשי של 1200 ₪. בשולי הדברים הוצע לחייב לשקול פתיחה בהליכי פש"ר. מבוקש להפחית העירבון וסכום החיוב החודשי.

2. גם בשים לב לנתונים שפירט המבקש כאן, החלטת כב' הרשם נשוא הערעור מאוזנת ומידתית, ונתונים אלה לא נעלמו מעיניו.

3. המבקש מפרט כי הכנסתו 3000 ₪, הוא עזב בית הוריו ושכר דירה ב 400 דולר היינו 1600 ₪ לערך (צורף חוזה שכירות). בשאלון ציין כי כלכלתו עומדת על 1000 ₪. נתונים אלה אוזכרו כאמור על ידי הרשם. עם זאת, יש נתונים נוספים, שחלקם צוינו בהחלטה, ומטים הכף לדחית הבקשה למתן רשות ערעור:

תיק איחוד של המבקש כבר פוזר בעבר. יש לו 20 תיקי הוצל"פ ברי איחוד בסך כולל של 706,000 ₪.

כפי שמציין המבקש עצמו, לאחר פיזור תיק האיחוד הקודם, הגיש בקשה נוספת להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים ולאיחוד תיקיו. אותה בקשה הוגשה ללשכת ההוצל"פ בנצרת שם התנהלו מרבית תיקיו, וניתנה שם החלטה שחייבה בעירבון בסכום גדול משמעותית – 5000 ₪.

ההחלטה נשוא הבקשה כאן נתנה הזדמנות נוספת לפתיחת תיק איחוד, באותם תנאים שנקבעו בעבר.

העובדה שהמבקש לא קיים אותם תנאים בעבר, ואז פוזר תיק האיחוד, אין בה כמובן בפני עצמה כדי להצביע על כך שיש הצדקה להפחית מהם בבקשתו החוזרת. הרשם בחן הצעת החייב (המבקש) לשלם 150 ₪ מדי חודש, וראה לדחותה בשים לב להיקף החוב הכולל. ואכן נחזה כי אין בהצעה זו כדי לאזן נכוחה בין חובתו של החייב לעשות לפירעון חובותיו וזכויות הנושים, לבין יכולתו הכלכלית. הרשם ציין בצדק כי על המבקש לעשות למיצוי כושר השתכרותו. זאת גם בשים לב למועדים הנקובים בסע' 69ג של חוק ההוצאה לפועל.