בן ארי נ' כץ ואח'

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל (מר שי גור) מיום 12/9/17 בתיק הוצאה לפועל 519026-01-17 ובה הורה כי שכר טרחת הכונסת יעמוד ע"ס של 60,000 ₪ כולל מע"מ וכולל שכר טרחה לפי תקנה 2 אשר נפסק עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל ולא יחושב בהתאם לתקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים) התשס"ב 2002.

1. המבקשת – כונסת הנכסים טוענת כי החלטה זו היא בחריגה מהחלטה קודמת של רשם ההוצאה לפועל מיום 5/8/17 , בה קבע בהתבסס על כלל הנתונים אשר הובאו בפניו ולא השתנו מני אז, כי שכר טרחת כונס הנכסים יקבע בהתאם לתקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים). לטענת כונסת הנכסים, הנימוק אשר ניתן לסטייה זו בידי רשם ההוצאה לפועל ולפיו המדובר ב"פיסקה קבועה" המצויה בהחלטות הרשם, אינו נימוק המצדיק ביטול החלטה קודמת בלא מתן זכות טיעון לכונסת הנכסים וכי המדובר בפגם יסודי אשר מצדיק ביטולה של החלטת הרשם דנן.

2. המבקשת טוענת כי רשם ההוצאה לפועל שגה כאשר קבע כי הנכס המדובר אינו דירת מגורים לאור העובדה כי נערך בו שיפוץ ועל כן לא חלות בעניינו תקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים). לטענת המבקשת הנכס נרכש כדירת מגורים, המשכנתא נשוא תיק ההוצאה לפועל ניתנה לנכס המהווה דירת מגורים בתנאים בהן ניתנות הלוואות לרכישת נכס למגורים ולצורך קבלת ההלוואה אף נמסרה בידי הבנק שמאות המעידה כי מדובר בנכס מגורים במצב מצוין. בעת פתיחת התיק למימוש משכנתא בהוצאה לפועל הוגדר הנכס כדירת מגורים, צו מינוי כונסת הנכסים הגדיר את הנכס כדירת מגורים , הגדיר את ההגנות החלות על החייבים משום שמדובר בדירת מגורים וקבע את ההגבלות החלות על שכר טרחת כונס הנכסים בהתאם לכך כי מדובר בדירת מגורים.

3. לטענת המבקשת קבלת הקביעה כי הנכס מצוי בהליכי שיפוץ ומשכך אינו מהווה דירת מגורים, מקפחת דווקא את החייבים שכן היא גוזלת מהם את ההגנות אשר הוקנו להם דווקא משום שמדובר בדירת מגורים, דוגמאת שכר טרחת כונס מדורג, בתקנות ההוצאה לפועל. הכונסת טוענת כי אין מקום לקביעתו זו של הרשם הנכבד וכי אף זאת מהווה טעם לביטול החלטתו נשוא בקשת רשות הערעור.

4. המבקשת טוענת כי נסיבותיו של תיק זה הן בגדר אותם מקרים חריגים בהם יש לסטות מהתקנות. הרשם הנכבד נימק החלטתו בכך שההליכים התנהלו בצורה מהירה, החייבים שיתפו פעולה עם הליך הכינוס וניסו להביא מציעים מטעמם, לא נדרש הליך פינוי לנכס ואף לא נדרשה התמודדות עם שאלת הסידור החלוף. כן, הפרסום לא הניב הצעות מעבר להצעה בודדה אשר הביא החייב וההצעה הזוכה אף פחתה ממנה.

5. לטענת המבקשת אין להענישה על פעולה מהירה ויעילה בעת כינוס הנכסים ואף אם החייבים משתפים פעולה ומביאים מציעים מטעמם, הרי שהדבר מבורך כשלעצמו ואין בכך על מנת לקבוע כי הכונסת לא ביצעה עבודתה ויש לשלול ממנה את שכר טרחתה. לטענת המבקשת, אין לקבוע כי כונס הנכסים הוא אשר "ישלם" על כך כי נכס הכינוס פנוי ולא נדרשות הוצאות פינוי גבוהות. במקרה דנן, טוענת המבקשת כי לא ניתן לקבוע העדר התמודדות מצדה עם שאלת הסידור החלוף, שכן כונסת הנכסים בדקה ומצאה כי לחייבים דירת מגורים נוספת בבעלותם ומשכך לא נדרשה להציע סידור חלוף לחייבים. עוד טוענת המבקשת כי בנכס התעניינו רבים, אך מצבו וחריגות הבניה הרבות שבו גם הרתיעו רבים, כך שהוגשה בסופו של יום רק הצעה אחת , אשר אמנם נמוכה ב 20,000 ₪ מהצעת אותם מציעים אשר הביא החייב, אך קיימת התחייבות להעברת הכספים בזמן קצר ביותר. לטענת המבקשת, ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור אינה נוקבת בכל פגם בפעולת הכונסת ומשכך אין מקום לפגיעה בשכר טרחתה.

6. המבקשת טוענת כי שיקול דעתו של הרשם בקביעת שכר טרחת כונס הוא מצומצם וההתערבות צריכה להתבצע בנסיבות חריגות בלבד. תכלית תקנות ההוצאה לפועל בעניין זה היא הקלה עם הלווים מחד ומאידך לזכות את כונסי הנכסים בשכר טרחה על עבודתם בשיעור הולם. לטענתה, אין בבקשה הסבר מדוע נפסק לה שכר טרחה בשיעור של 2.3 % מן התמורה, שכר הנמוך אף מן הכלל של פסיקת 6-10% מתוך התמורה ואינו מבטא את העבודה הכרוכה בניהול תיק הכינוס , האחריות על כונס הנכסים, סילוק המשכנתא, רישום הנכס ועוד כהנה וכהנה פעולות אשר כרוכות בעבודת כונסת הנכסים. מכלל טעמים אלו עתרה המבקשת לביטול החלטת רשם ההוצאה לפועל ופסיקת שכר טרחת כונס נכסים בהתאם להוראות תקנות ההוצאה לפועל. לחלופין עתרה המבקשת לפסיקת שכר טרחה בין 6-10% מסכום המכירה, לאחר מתן זכות טיעון לעניין זה לכונסת הנכסים.

7. המשיבים טענו כי הרשם הוא הסמכות לפסיקת שכר הטרחה, החלטתו מנומקת ואין להתערב בה. לטענתם היה ידוע לכונסת כבר ביום 15/5/17 כי הנכס אינו משמש למגורים ונמצא בהליכי שיפוץ מאז 2012. לטענת המשיבים לא בוצע מאמץ למקסם את הרווח מהמכירה ומן הראוי כי זו הייתה מתבצעת לפי ההצעה הראשונית אשר הביא החייב , דהיינו בסך 1,990,000 ₪. המשיבים סבורים כי הסכום אשר נפסק כשכר טרחה הוא מכובד ואין בו העלבה או פגיעה, הוא "נוגס" באופן משמעותי בתמורה ומקטין אותה והדבר אינו מוצדק בנסיבות העניין.

8. המשיבים טוענים כי הוציאו כספים מרובים על עורכי הדין, ביתם נמכר בשווי נמוך מהשווי בו נקנה, לטעמם יש להותיר את החלטת רשם ההוצאה לפועל על כנה ולדחות את בקשת רשות הערעור.

   דיון :