רע"צ 7251-10-16 אנדראוס נ' מרזוק

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת בולוס מיום 19.9.16 לפיה הורתה למבקש לפנות לבית המשפט הרלבנטי על מנת להציג מסמכים הנוגעים לכתב התביעה ביחס להליך משנת 2000 שאת ביצועו הוא מבקש עתה וזאת משלא עלה בידו לתמוך בקשת הביצוע במסמכים מקוריים או מאומתים כנדרש.

המבקש טוען בבקשה שהוגשה בפניי - מבלי שהוגש לה תצהיר תומך - כי בשנת 2000 ניתן פסק דין לטובת מרשו המטיל על המשיב חיוב כספי. לטענת המבקש, שאינה נתמכת כאמור בשום מסמך רלבנטי מאומת, פסק הדין לא קוים עד היום. עוד נטען על ידי ב"כ המבקש כי מאחר והוא עצמו לא ייצג את מרשו באותה עת אין בידו המסמכים הרלבנטיים ובשל חלוף הזמן לא עלה בידו להשיג עותק מאומת של פסק הדין או כתבי טענות אחרים.

המבקש עתר בפני כב' הרשמת לאפשר לו פתיחת תיק הוצל"פ בנסיבות שתוארו וכב' הרשמת בהחלטה דיונית גרידא הנחתה המשיב לפנות לבית המשפט על מנת לקבל מסמכים מתאימים.

על החלטה זו, המחזיקה שורה בודדת, מצא המבקש להגיש בקשת רשות הערעור שבפניי.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, ובהחלטה נשוא הבקשה - דין הבקשה להידחות ללא צורך במתן תשובה.

ראשית, בקשת רשות הערעור, שכל כולה טענות עובדתיות שאין להן כל גיבוי במסמכים, הוגשה ללא תצהיר תומך ודינה היה להידחות מטעם זה בלבד.

גם לגופו של ענין אין כל עילה להתערב בהחלטת כב' הרשמת על פי ההלכות הנוהגות לעניין התערבות ערכאת ערעור בהחלטת הערכאה הנמוכה ממנה ובפרט כאשר מדובר בהחלטת ביניים שכל כולה עניינים שבפרוצדורה.

ב"כ המלומד של המבקש שב על כל טענותיו כפי שהועלו בפני כב' הרשמת וביקש כי בפועל בית המשפט שלערעור יפעיל סמכותו במקום סמכותה של כב' הרשמת. בפועל לא עלה בידי ב"כ המבקש להצביע על שום טעות שנפלה בהחלטתה של גב' הרשמת -שהינה כאמור החלטת ביניים פרוצדוראלית - ולא ברור כיצד ניתן כלל להצביע על טעות בהחלטה ממין זה. אין לי אלא להתפלא על התנהלות המבקש אשר מצטרפת לתהיות המועלות לענין הגשה לביצוע של פסק דין 16 שנה לאחר שניתן ללא כל מסמך רלבנטי התומך בכך. לא ברור על בסיס מה מצפה המבקש - שבעצמו לא טרח לשמור המסמכים הנדרשים - כי לשכת ההוצאה לפועל או בית המשפט יתקנו את מחדליו הדיוניים והמהותיים.

זאת ועוד: גם בחינת ההחלטה לתוכנה מעלה כי החלטת כב' הרשמת בדין יסודה.

על רשות האכיפה והגבייה מוטלת החובה לוודא פתיחתם של תיקי הוצאה לפועל באופן תקין ועל פי לשון החוק. דומה כי הדברים צריכים להיות ברורים וידועים.

למען הסר ספק יובהר כי הוראות חוק ההתיישנות ידועות לבית המשפט, ומן הסתם גם לכב' הרשמת, ואולם העלאת הטיעון בעניין זה מערב מין שאינו במינו מאחר והמכשול בשלב זה אינו עניין ההתיישנות - וגם החלטת כב' הרשמת אינה עוסקת בכך - אלא השלב המקדמי והוא עצם ביסוס החיוב האותנטי לפתיחת התיק.

ככל שאין בידי המבקש את המסמכים הדרושים על פי הוראות הדין אין לו להלין אלא על עצמו.