רע"צ 66033-03-16 בן סימון נ' בנק הפועלים בע"מ

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל (אפרת הלר), כתוארה אז, מיום 18/1/16, שניתנה בתיק הוצאה לפועל שמספרו 517379-09-15, לפיה הוכרז החייב כחייב מוגבל באמצעים, נדרש לשלם תשלום חד פעמי בסך 1,500 ₪ כתנאי לפתיחת תיק האיחוד וכן תשלום חודשי בסך 400 ₪.

2.בקשת רשות הערעור מוגשת באיחור ובצדה הוגשה בקשה להארכת המועד להגשתה.

3.לאחר שעיינתי בבקשה, על נימוקיה וצירופיה ולאחר שבחנתי החלטת בית המשפט, לא מצאתי עילה להתערב בה והנני מורה, מכוח סמכותי לפי תקנה 119 (ז) לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם – 1979, על דחיית בקשת רשות הערעור, ללא צורך בקבלת תשובה מטעם המשיב.

4.תחילה לבקשה להארכת מועד – תקנה 119 לתקנות ההוצאה לפועל, קובעת, כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה, לפני הצד המבקש לערער או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה החלטה שלא בפניו.

המבקש מודה, כי לא הגיש את הבקשה במועד, אם כי בבקשתו להארכת מועד, לא מציין את המועד המדויק וציין באופן כללי, ערטילאי שהוא ידע עליה במהלך יזום, מבלי לציין מועד, הגיש בקשה ללשכה לסיוע משפטי (בלי לציין את מועד הגשת הבקשה ללשכה לסיוע משפטי).

5.מעבר לאמור לעיל, אין גם כל הסבר בבקשה להארכת מועד, מדוע השתהו המבקש ובא כוחו מהגשת בקשת רשות הערעור, שעה שאישור הלשכה הסיוע משפטי, ניתן כבר ביום 24/2/16 ולא ברור מדוע הגיש את הבקשה בחלוף יותר מחודש ימים מיום קבלת האישור.

6.כידוע, הנטייה להכיר בנימוק כטעם מיוחד להארכת מועד, גוברת, ככל שהנימוק נעוץ בנסיבות חיצוניות, שאינן נתונות בשליטתו של בעל דין. ברמת העיקרון ובהתאם להחלטות קודמות שניתנו על ידי, בית המשפט מוכן להכיר בפנייה ללשכת הסיוע המשפטי, כנימוק, בנסיבות המתאימות, כמתאים להארכת מועד, כאשר נפרסת בפני בית המשפט, עובדות המלמדות על פעולה ושקידה ראויה בזריזות המתחייבת, לפנות ללשכה לסיוע משפטי.

7.במקרנו, גם פנייה ללשכה לסיוע משפטי, כנימוק המצדיק הארכת מועד, אינה עומדת למבקש וזאת מן הטעם הפשוט, שאישור הלשכה לסיוע משפטי, לא כנטען על ידי המבקש, ניתן בזריזות הראויה, ניתן מוקדם ככל הניתן וזאת כבר ביום 24/2/16, על ידי לשכה לסיוע משפטי מחוז צפון.

8.לא ברור אם כך, מדוע השתהה המבקש ובא כוחו, עד ליום 30/3/16, כדי להגיש את בקשת רשות הערעור לבית המשפט בקריות, שכן בתקופה שבין קבלת האישור ועד ליום הגשתו, חלפה לה תקופת הערעור על החלטת הרשם, מבלי להביא כל נימוק המצדיק את האיחור בהגשת הבקשה לבית המשפט, בין מועד מתן האישור על ידי הלשכה לסיוע משפטי לבין מועד הגשתו בפועל.