רע"צ 64668-03-16 בע"מ נ' בע"מ

1.בקשתה של המבקשת החייבת בתיק הוצל"פ 507661-01-15 ליתן לה רשות ערעור על החלטתה מיום 21.2.16 של כב' רשמת ההוצל"פ גב' לורן אקוקה שדחתה הבקשה לפעול בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצל"פ ולבקש מבית הדין האזורי לעבודה בחיפה הבהרה של פסק הדין הנותן תוקף להסכמות הצדדים, במסגרת ההליך המשפטי שהתקיים בפניו.

2.בהתאם להחלטתי מיום 31.3.16 הגישה המשיבה תגובה מפורטת בצירוף נספחים וסבורה שיש לדחות הבר"ע, מהנימוקים שפרטה בתגובה.

בקשתה של המבקשת לעיכוב ביצוע נדחתה ע"י כב' השופט עודד מאור בהחלטה מיום 12.4.16, מהנימוקים המפורטים בהחלטה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, בהחלטת הרשמת ובכל הנספחים שצורפו, לא מצאתי שיש ליתן למבקשת רשות ערעור שכן החלטתה של הרשמת נכונה וראויה ואין להתערב בה.

3.בתאריך 23.4.14 ניתן ע"י בית הדין האזורי לעבודה בחיפה פסק דין הנותן תוקף להסכם הפשרה שבין הצדדים. פסק דין זה הוגש לביצוע בתיק ההוצל"פ הנדון.

המבקשת הגישה בקשה לסגירת התיק ולעיכוב ההליכים בטענת "פרעתי" עפ"י סעיף 19 לחוק.

בתאריך 16.2.16 ניתנה החלטתו של כב' רשם ההוצל"פ מר גיא סמולרצ'יק ולפיה טענת הפרעון של המבקשת מתייחסת לסכומים שלטענתה שילמה במועדים שקדמו למועד מתן פסק הדין ולכן אינם נופלים בגדר טענת "פרעתי". על בסיס אמירה זו שעובדתית איננה שנויה במחלוקת ניתן היה לדחות את הבקשה ואולם הרשם ביקש מהמבקשת להבהיר ולנמק מדוע יש להתחשב בסכומים שבוצעו לפני מתן פסק הדין במסגרת הבקשה בטענת "פרעתי".

4.המשך הדיון היה בפני כב' הרשמת אקוקה כאשר בדיון טענה ב"כ המבקשת "הבקשה שכרגע עומדת בפני גבירתי היא בקשה לפי סעיף 12 ....." וההחלטה נשוא הבר"ע מתייחסת לעתירה זו כאשר ברור שעל בסיס המצב הקיים אין תוחלת לטענת "פרעתי" המבוססת על סכומים ששולמו לפני מתן פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה.

המבקשת טוענת כי סכום הפשרה עליו הוסכם בין הצדדים כלל גם סכומים ששולמו טרם מתן פסק הדין וכדי לאשש טענה זו מבקשת להפנות שאלת הבהרה לבית הדין בתקווה שיאשר את טענתה.

5.אין מקום להפנות שאלת הבהרה לבית הדין ודי בנימוקים שציינה הרשמת הנכבדה בהחלטתה.

בית הדין אך אישר את הסכם הפשרה שהובא בפניו בדרך של הודעה בכתב על הסכם פשרה ובקשה למתן תוקף של פסק דין.

בית הדין לא היה שותף להליכי המו"מ שקדמו להסכם ואינו יכול להעיד על כוונת הצדדים. בפני בית הדין עמד אך ההסכם אשר אישר אותו ונתן לו תוקף של פסק דין, ותו לא.

במצב הדברים האמור לא היה מקום להפנות שאלות הבהרה לבית הדין ומהגיון הדברים שלא היה מקום למבקשת לעתור מלכתחילה בהתאם לסעיף 12 לחוק.