רע"צ 638-10-14 אבו חלא ואח' נ' מאיר ואח'

בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 30.7.14 בתיק הוצאה לפועל מספר 01-33043-00-8 במסגרתה דחתה את בקשת החייב להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים.

החלטת הרשמת הנכבדה ניתנה במעמד צד אחד וכך גם תתברר בקשת רשות ערעור זו.

סך חובותיו של המבקש במסגרת הליכי ההוצאה לפו8על עולים על 1,870,000 ₪ המתנהלים כנגדו במסגרת 59 תיקים שונים.

המבקש הוכרז בעבר כחייב מוגבל באמצעים, אולם תיק האיחוד פוזר לאחר ששילם – לשיטתו בטעות- במסגרת תיק פרטני ולא במסגרת תיק האיחוד את התשלומים.

המבקש פנה בשנית לרשם ההוצאה לפועל להכריז עליו כמוגבל באמצעים וזה הורה כי הבקשה תתברר לאחר שיעמוד בצו חיוב בתשלומים בסך 200 ₪ וזאת למשך פרק זמן של 8 חודשים.

לאחר שעשה כן, פנה המבקש פעם נוספת לרשמת ההוצאה לפועל בבקשה, וזו דחתה את הבקשה בציינה כי היעתרות לבקשה תהווה הנצחת החוב ופריסה לתקופה לא ריאלית ולמשך שנים קרבות מאד, כאשר המדובר בהליך חסר תכלית ויעד ברורים.

הרשמת הנכבדה קבעה כי צו החיוב בתיק הפרטני יעמוד על 100 ₪ לחודש כאשר היא קובעת שעניין זה לוקחת בחשבון את העובדה שיהיה עליו לשלם גם בתיקים האחרים.

על החלטה זו הוגשה הבר"ע שלפני, ובמסגרת בקשת רשות הערעור נטען שאין לדחות את הבקשה ללא קיומה של חקירת יכולת פרונטאלית, ואין בהחלטה התייחסת ריאלית ומפורשת לבדיקת היכולת היחס ליכולת המבקש.

נטען שלא די בכל שאין תועלת בניהול הליכי הוצאה לפועל אלא על הרשם לבחון האם יש בפנייה הליכי פשיטת רגל משום תועלת לחייב.

במקרה דנן, מאחר והחייב היה כבר בהליכי פשיטת רגל, אולם בקשה לא התקבלה (הנסיבות לא התבררו דיין), הרי לשיטת המבקש, היה על הרשמת הנכבדה להכריז עליו כמוגבל באמצעים על מנת לשקם את חייו.

גם אם החייב היה בהליכי פשיטת רגל אין בכך, כשלעצמו, כדי להוות טעם האם להכריז עליו כמוגבל אם לאו, והעניין עדיין נתון לשיקול דעת הרשם, אולם אני סבור שאין לעשות כן בטרם תשמע עמדת כלל הנושים בבקשה המחודשת (ראו לעניין זה האמור ברע"צ 1787-07-14 אופיר בוקר נגד וי אפ ישראל (ניתן ביום 2.9.14, פורסם במאגרים משפטיים)).