רע"צ 62935-11-15 בנק מזרחי טפחות בעמ נ' סימן טוב ואח'

1.המבקש, הזוכה בתיק הוצל"פ 01-54877-08-8 מבקש רשות ערעור על החלטה מיום 10.11.15 של כב' רשמת ההוצאה לפועל גב' יעל טימס שדחתה את בקשתן לעיקול עצמי של הכספים אשר המבקש חייב למשיבה 1 בתיק הוצל"פ 01-70018-14-8.

תיק זה קשור להחלטתו של רשם ההוצל"פ מיום 21.10.15 בתיק 01-70018-14-8 שדחה את בקשתו של המבקש בטענת "פרעתי" על דרך של קיזוז.

המבקש ערער על החלטתו של הרשם וערעורו נדחה בפסק דין מיום 3.1.16 בתיק רע"צ 23640-11-15, מהנימוקים שפורטו בפסק הדין.

2.נימוקי הבקשות ונימוקי הבר"ע בשני התיקים זהים במהותם ואגב דומני כי הבקשה לעיקול עצמי צריכה הייתה להיות מוגשת בתיק האחר בו המבקש הינו החייב ולא בתיק בו הינו הזוכה.

הבקשה לעיקול עצמי נסמכת על טענת הקיזוז אשר המבקש סבור כי עומדת לו כלפי משיבה 1.

3.לאחר שהגישה המשיבה תגובתה לבר"ע, הגישה הודעה בה פנתה לפסק הדין בבר"ע וסבורה כי לאחר פסק הדין אין למבקש זכות קיזוז ודינה של הבר"ע להידחות על הסף.

המשיב הגיש תשובה להודעה והדגיש כי זכות הקיזוז כנגד משיבה 1 נולדה רק ביום 13.8.15 עת ניתן כנגדה פסק דין (ראה סעיפים 1,2,5 לתשובה) ולא חזר בו מהבר"ע.

4.כפי שפרטתי במסגרת פסק הדין הנ"ל במועד בו קמה למבקש טענת קיזוז, 13.8.15, לא היו כספים לקיזוז שכן כבר ביום 3.7.14 המחתה משיבה 1 את זכויותיה מול המבקש לעורך דינה ובמועד הקיזוז ידע המבקש על ההמחאה וביום ההמחאה עדיין לא הייתה למבקש זכות קיזוז מול משיבה 1.

המחאת הזכות הועברה נקיה וללא תנאי וללא זכות הקיזוז של המשיב שבא לעולם מאוחר יותר.

5.במצב הדברים המתואר אין למבקש זכות לעיקול עצמי שכן איננו חייב למשיבה 1 שאת חובו לה מבקש לעקל, אלא החוב הוא של הנמחה, עורך הדין.