רע"צ 6249-09-16 שפירא נ' בראל (ברונשטיין)

1.המבקשת, החייבת בתיק הוצל"פ 520421-03-16 מבקשת רשות לערער על שלוש החלטות של כב' רשמת ההוצל"פ גב' יעל טימנס שניתנו ביום 11.8.16.

המשיבה, הזוכה בתיק ההוצל"פ הגישה תגובה מפורטת בכתב לבקשה למתן רשות ערעור. בנוסף הגישה המשיבה הודעה לפיה מתנגדת לדון בבר"ע כבערעור עצמו ומציינת כי הבר"ע הוגשה באיחור של 77 ימים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושקלתי את נימוקיהם של הצדדים, החלטתי לדון בבקשה למתן רשות ערעור כבערעור עצמו ולדחות את הערעור, כמפורט להלן.

2.המשיבה, הבעלים של הדירה, הגישה תביעת פינוי כנגד המבקשת, בתה של דיירת קודמת שהחזיקה בדירה כדיירת מוגנת עד לפטירתה.

בתאריך 10.12.15 נתן ביהמ"ש פסק דין המאשר הסכם פשרה שגיבשו הצדדים, בהמלצתו של בית המשפט (ראה תיק 17010-03-15 בפני כב' השופט גיא הימן).

3.ביהמ"ש מינה למומחה מטעמו את שמאי המקרקעין מר גיא עמית שנתבקש לעיין בכל החומר שיציגו לו הצדדים ויעריך את שיעורם של דמי הפינוי שיהיה על המשיבה לשלם למבקשת ובסעיף 4 לפסק הדין פירט ביהמ"ש את השיקולים שעל המומחה להתחשב לצורך קביעת סכום דמי הפינוי.

4.ביהמ"ש קבע בהסכמת הצדדים כי המומחה יהיה שמאי מכריע וחוות דעתו תחייב את הצדדים, ופרט לשאלות הבהרה לא ישיגו הצדדים על השומה הסופית.

הצדדים השאירו למומחה לקבוע עפ"י שיקול דעתו ומומחיותו את הסכום הסופי אותו תשלם המשיבה למבקשת.

5.בין הצדדים התגלעה מחלוקת לגבי סכום הפינוי כאשר המבקשת טענה לסכום של 1,348,000 ₪ והמשיבה טענה לסכום של 821,000 ₪, כל צד על פי שיטתו.

בחוות דעתו הראשונית נקב המומחה בסכומים שונים ובסכום פיצוי שאמור להיגזר בגבולות הסכומים השונים, אולם, נמנע מלנקוב את הסכום המדוייק ובכך לא קיים את הוראת ביהמ"ש בפסק הדין.

6.המבקשת פנתה אל המומחה בשאלת הבהרה ומתשובתו ניתן להבין כי הוא סבר שהמחלוקת משפטית ויש להפנותה לבית המשפט.