רע"צ 6032-09-14 גולדן היל בע"מ נ' חיון

בפני בר"ע על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל קורין יצחקי אשר קבעה כי המשיבה – החייבת – תשלם את החוב הפסוק בתשלומים של 50 ₪ לחודש. מדובר בחוב שעומד, על פי החלטת כב' הרשמת, על סך של כ- 128,000 ₪. נערכה חקירת יכולה שאליה התייצבה ביתה של החייבת, שכן החייבת חסויה, נכה ולא יכולה היתה להתייצב. בתום החקירה בפני חוקרת ההוצל"פ המליצה זו על תשלום של 50 ₪ לחודש וכך קבעה כב' הרשמת. התברר בחקירה כי הכנסות החייבת הן כ- 2,800 ₪ מקצבת המוסד לביטוח לאומי ואילו הוצאותיה, הכוללות הוצאות בגין החזקת עובדת זרה, הינן כ- 9,100 ₪ לחודש. לדברי ביתה , ההפרש ממומן על ידי בת אחרת שמתגוררת בחו"ל כאשר גם זו שמתגוררת בארץ מסייעת מפעם לפעם.

כאמור הבר"ע הוגשה על ההחלטה שקבעה תשלום של 50 ₪ לחודש. המבקשת טוענת כי התברר בחקירה שיש לחייבת הוצאות לא הכרחיות בין היתר כמנויית מפעל הפיס ועבור חיבור לכבלים. עוד טוענת המבקשת כי מהחקירה עולה שישנם הכנסות שמקורן לא ברור, שכן, ההוצאות החודשיות הן כ- 9,100 ₪ לחודש והן ממומנות ממקור כלשהו. לטענתה יש לחלק את ההכנסות הללו באופן שגם לחוב נשוא תיק זה יוקצה החלק הפרופורציונלי.

עוד טוענת המבקשת כי ישנה חובה על בני המשפחה לממן את החייבת לפי סעיפים 4 ו- 5 לחוק לתקון דיני משפחה מזונות לכן ניתן להסתמך גם על סכומי העזרה של המשפחה בקביעת התשלום.

המשיבה טוענת כי מדובר בהחלטה מאוזנת של כב' הרשמת אשר שקלה את נתוניה הכלכליים של המשיבה ובהתאם להכנסות ולהוצאות קבעה את התשלום הראוי.

לאחר שהצדדים חזרו למעשה בדיון בפני על טענותיהם באתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת.

כידוע, ההלכה קובעת כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטות רשמי ההוצל"פ שעוסקות בצווי חיוב בתשלומים תעשה במשורה ובמקרים נדירים בלבד. רק כאשר ההחלטה לא יכולה על פניה לעמוד, בהתאם לנתונים שעמדו בפני הרשם, ורק כאשר ישנה טעות בולטת בהחלטה, תתערב ערכאת הערעור. ההנחה היא שקביעת התשלומים היא מומחיותם של רשמי ההוצל"פ. גם כאשר בית משפט סבור שאילו הוא היה דן בבקשה לצו חיוב בתשלומים היה קובע תשלום שונה, כל עוד לא מדובר בטעות חמורה וחריגה, בית משפט לא יתערב בהחלטה.

בנדון דנן, ברור שאין מדובר בטעות חמורה, אם בכלל מדובר בטעות, בהחלטת כב' הרשמת. מהנתונים שהובאו עולה כי הכנסות המשיבה הינם כ- 2,800 ₪ בלבד לחודש מקצבת המל"ל. לא הובאה כל ראיה להכנסה נוספת. כאמור, עלה מתוך החקירה, שההוצאות העולות על הכנסות ממומנות על ידי בנותיה של המשיבה. ברור שאין מקום לחייב את בנותיה של המשיבה לכסות את חובותיה כלפי המבקשת ואין לסעיפים 4 ו- 5 לחוק לתיקון דיני משפחה כל נגיעה בענין זה. ככל שהמבקשת סבורה שניתן לחייב את בנותיה של המשיבה לכסות את חובותיה באמצעות סעיפים אילו, עליה להגיש תביעה מתאימה לבית המשפט המוסמך. ברור שלרשמי ההוצל"פ אין סמכות לקבוע חיוב כזה.

בנסיבות שפורטו לא מדובר בהחלטה שגויה על פניה שלא יכולה לעמוד לפי הנתונים שעמדו בפני כב' הרשמת ולפיכך, כאמור לעיל, אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בהחלטה.

למעלה מהצורך, ובשל טענות המבקשת בענין זה, אציין, שאין כל רלבנטיות לכך שהמשיבה ממשיכה להתגורר אצל המבקשת מבלי לשלם, ליכולת ההחזר של המשיבה.