רע"צ 5564-05-16 בנדלה בקלה ואח' נ' בקלה ואח'

זו הוגש ההליך שבפני. המערערים הגישו בר"ע (על אף שהיה עליהם להגיש ערעור שכן מדובר בהחלטה שניתנה במסגרת בקשה בטענת פרעתי שהתקבלה). בבר"ע טוענים המערערים כי אין ולא היתה כוונה של בית המשפט המחוזי לבטל את החיוב של שכה"ט שנקבע בפסה"ד עצמו. מה שבוטל או שונה בפסה"ד של בית המשפט המחוזי הוא החיוב הכספי שבפסיקתה וביטול שכה"ט שנקבע בפסיקתה אך בית המשפט המחוזי לא ביטל ולא התיימר לבטל את חיוב שכה"ט שבפסה"ד עצמו, שנקבע לא בשל החיוב הכספי בלבד אלא בשל הקביעות האחרות בפסה"ד לענין הדיירות המוגנת.

המשיבים טוענים כי בפסה"ד הדין של בית המשפט המחוזי היתה התייחסות לכל המחלוקת הכספית, כולל המחלוקת בענין שכר הטרחה שנקבע בפסה"ד של בית משפט השלום וביהמ"ש קבע כי כל החיוב הכספי יעמוד על 150,000 ₪ כאשר סכום זה כולל גם את שכר הטרחה שנקבע בסעיף 40 לפסה"ד ולא רק את שכר הטרחה שנקבע בפסיקתה ושעליו לא היתה מחלוקת שהוא נקבע שלא כדין ולמעשה "הוגנב" לפסיקתה.

לבקשת הצדדים קויים גם דיון בע"פ בו למעשה חזרו הצדדים על טענותיהם.

לאחר עיון בטענות הצדדים דעתי נוטה לקבל את פרשנותם של המערערים. לטעמי בית המשפט המחוזי בפסק דינו לענין החיוב הכספי התייחס לחיוב הכספי שנקבע בפסיקתה בלבד ולגביו הורה בית המשפט המחוזי כי הוא יעמוד על סך של 150,000 ₪ כאשר סכום זה כולל את שכה"ט לענין החיוב הכספי בלבד. שכן, הוסכם שהחיוב הנוסף של שכ"ט בגין החיוב הכספי "הוגנב" לפסיקתה בניגוד לאמור בפסק הדין. ואולם, אין ולא היתה כוונה של בית המשפט המחוזי להתערב בסכום שכה"ט שנקבע בסעיף 40 לפסה"ד, שכן, סכום זה נקבע בהתייחס לטענות הצדדים לגבי הדיירות המוגנת, כך לפחות ברור שסבר בית משפט השלום שקבע, בפסיקתה, שכ"ט נוסף בגין החיוב הכספי. לפיכך, ומאחר ובית המשפט המחוזי לא התערב בקביעות ביהמ"ש לענין הדיירות המוגנת וקיבל אותם, חלקם בהסכמה וחלקם בפס"ד של בית המשפט המחוזי, אין מקום לקבוע נחרצות שבית המשפט המחוזי ביטל את שכר הטרחה שאינו קשור בחיוב הכספי. אמנם צדק כב' הרשם בקביעתו כי בסכום של 150,000 ₪ נכלל שכר טרחה בכל הקשור לחיוב הכספי ואולם אין בכך כדי לבטל את שכר הטרחה שנקבע בכל הקשור לחלק הלא כספי של פסה"ד. לפרשנות זו ניתן אף למצוא סימוך בכך ששכר הטרחה בסעיף 40 לפסה"ד נקבע לענין הנתבעים כולם ואילו החיוב הכספי בפסיקתה הוטל רק על נתבע 2. וכן פסה"ד בערעור התייחס רק לחיוב שהוטל על הנתבע 2.

חרף האמור, וכיוון שנראה שניתן לתת פרשנות אחרת כפי שעשה כב' הרשם נראה לי כי בנסיבות הענין נכון יהיה לפנות בשאלת הבהרה לבית המשפט המחוזי שקבע את הסכום הכספי, שכן, ברור שפרשנותו תהיה האותנטית ביותר למה שהוא עצמו קבע.

לפיכך המזכירות תפנה בשאלת הבהרה לבית המשפט המחוזי בתיק ע"א 19920-09-15 כדלקמן:

"האם הסכום של 150,000 ₪ שבו חוייב המערער 2 כולל גם את שכר הטרחה שנקבע בסעיף 40 של פסה"ד של בית משפט השלום בת"א 7660/06 בסך 50,000 ₪ ושהוטל על כל הנתבעים, או שמא סכום זה מתייחס רק לחיוב בגין דמי השכירות שנקבע בפסיקתה נשוא ת"א 7660/06 הנ"ל, לגבי נתבע 2 בלבד, ויש להוסיף לו את שכר הטרחה שנקבע בסעיף 40 לפסה"ד, ללא קשר לחיוב הכספי הנובע מדמי השכירות".

לאחר קבלת תשובת בית המשפט המחוזי תינתן החלטה סופית בהליך זה כולל קביעת הוצאות ושכ"ט.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה וכן תפנה את שאלת ההבהרה לבית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ז, 27 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.