רע"צ 52959-12-14 עמית נ' בנק לאומי לישראל בעמ(פורמלי) ואח'

בר"ע זו מופנית כלפי החלטת כב' רשם ההוצל"פ, אסף אבני, אשר קבע כי המבקש ישלם שכ"ט כונס נכסים בסך 119,440 ₪. המבקש טוען כי מדובר בשכ"ט מוגזם שאינו משקף את (חוסר) פעילותו של כונס הנכסים בתיק. לדבריו, לא מגיע לכונס הנכסים שכ"ט כלשהו ובוודאי לא שכ"ט בסכום שנקבע שכן במהלך 12 השנים בהם התיק פעיל כונס הנכסים לא נדרש לבצע כל פעולה הכרוכה במינויו ככונס נכסים. כונס הנכסים לא פרסם את הנכס נשוא הכינוס, לא המציא למכירה, לא ביצע פינוי או התמחרות לכן לא מגיע לכונס הנכסים שכר כלשהו. באשר לטענת כונס הנכסים לפיה הוא נאלץ להופיע פעמים רבות בערכאות שונות אם כבעל דין ואם ככונס נכסים, טען המבקש, כי כונס הנכסים היה רשאי לבקש לקבוע לו שכ"ט בכל תיק כזה אך אין מקום לקביעת שכר הטרחה כפי שנקבע.

המשיב 1 שהוא הזוכה בתיק ההוצל"פ והמשיב 2 שהוא כונס הנכסים (שאינו ב"כ הזוכה בתיק ההוצל"פ) טוענים כי אין מקום להתערבות בשכר הטרחה שנקבע. מדובר לטענתם בפעולות רבות שביצע כונס הנכסים הכוללות הופעות בבתי משפט שונים שלום, מחוזי ועליון במסגרת בקשות שונות שהגיש המבקש לעיכוב הליכים או לביטול המשכנתא. לטענתם מדובר בשכ"ט מינימלי של 6% מהסכום שנגבה בפועל ולא מערך הנכס, העולה פי כמה מכמה על הסכום שנגבה. המשיבים טוענים עוד כי הסכומים ששולמו בסופו של דבר על ידי המבקש, בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים בבית המשפט העליון, שולמו רק בעקבות הלחץ של הליך הכינוס שעמד על כתפיו של המבקש. המבקש רצה לבטל את המשכנתא ובעקבות כך גם את כינוס הנכסים לכן הגיע להסדר שקיבל תוקף של החלטה בבית המשפט העליון.

לבקשת המבקש קויים דיון בו למעשה חזרו הצדדים על טענותיהם העיקריות בכתבי הטענות כאשר המבקש מבקש לבטל כליל את שכר הכונס (על אף שהוסכם בבית המשפט העליון שכונס הנכסים יהיה רשאי להגיש בקשה לקביעת שכר טרחתו ושזה לא ישולם על ידי הבנק – המשיב 1) ולחילופין להפחית את הסכום או להחזיר את הענין לרשם ההוצל"פ לצורך חקירת כונס הנכסים.

המשיבים טוענים שאין מקום להתערב בהחלטה בשל ההימנעות של ערכאת הערעור מהתערבות בהחלטת רשם ההוצל"פ באופן כללי ובוודאי כאשר מדובר בהחלטות שעניינן שכר טרחה.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה שאין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשם. מדובר בתיק שמתנהל בהוצל"פ שנים רבות במהלכן הוגשו על ידי המבקש בקשות שונות הן לרשמי ההוצל"פ והן לערכאות אחרות. כונס הנכסים, בתוקף תפקידו ככזה, נאלץ להופיע בדיונים אילו ולהציג את עמדת כונס הנכסים. גם הגעת הצדדים להסכמה על גובה החוב בבית המשפט העליון שנעשתה בנוכחותו של כונס הנכסים כאשר הצדדים, כחלק מההסכמה על גובה החוב, הסכימו שכונס הנכסים יהיה רשאי להגיש בקשה לקביעת שכרו ושכר זה לא ישולם על ידי המשיב 1 אלא על ידי המבקש, נבעה גם מכך שלנכס מונה כונס נכסים שהיה עלול לפעול לפי סמכויותיו, לממש את הנכס ולפנות את המבקש מהנכס.

שכר הטרחה שקבע כב' רשם ההוצל"פ נקבע מהגביה בפועל בלבד, ולא מערך הנכס העולה על הגביה והוא נקבע על 6% + מע"מ מהגביה. שכר זה הינו שכר מקובל ואף על הצד הנמוך וכפי שהעיר ב"כ המשיב 1 בדיון, הוא משתווה, פחות או יותר, לשכ"ט א' שנקבע בתיק ולא נגבה.

כידוע, התערבות ערכאת הערעור בהחלטת רשמי ההוצל"פ בעניינים שהם המומחיות שלהם, וקביעת שכ"ט כונס נכסים שמונה לצורך ביצוע משכנתא הוא אחד מהם, יעשה במסורה ורק במקרים בהם מוצאת ערכאת הערעור טעות בולטת בהחלטת הרשם. הדברים נכונים לגבי שלל גדול של החלטות ובוודאי שהם נכונים כאשר מדובר בשכר טרחה. כאמור, שכר הטרחה שנקבע בתיק הינו על הגביה בלבד ועל הצד הנמוך לפיכך אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשם והבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

על המבקש לשלם לכונס הנכסים את שכר הטרחה שנקבע על ידי כב' רשם ההוצל"פ. היה והמבקש לא יעשה כן תוך 60 יום מקבלת החלטה זו יהיה רשאי כונס הנכסים להמשיך בהליכים למימוש הנכס נשוא הכינוס.

אני מחייב את המבקש בהוצאות המשיבים ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ לכל אחד מהם. סכום זה יגבה מתוך סכום הערובה שהפקיד המבקש.