רע"צ 51725-01-16 פרטוש נ' גפני

1.בפניי הודעת ערעור של החייב בתיק הוצל"פ 509064-12-15 על החלטתה מיום 12.1.16 של כב' רשמת ההוצל"פ המחוזית גב' מרים סגל שדחתה את בקשתו החוזרת של המערער להורות על סגירת התיק שכן לא מצאה עילה לעיון חוזר בהחלטה קודמת בה הורתה על ביצוע הפינוי.

בהחלטה מיום 14.12.15 (לגביה לא הוגש ערעור) אישרה הרשמת הנכבדה את ביצוע הפינוי של הנכס בדרך הקבועה בסעיף 64 לחוק.

בהחלטה מיום 5.1.16 דחתה הרשמת את בקשתו של המערער לסגירת תיק ההוצל"פ לאחר שהתברר כי המערער לא פינה את הנכס (גם על החלטה זו לא הוגש ערעור).

2.די במה שנאמר עד כה לעיל כדי לדחות הערעור על הסף כאשר הבקשה לעיון חוזר נועדה כדי לאפשר למערער להגיש ערעור על החלטת הפינוי, לאחר שהחמיץ המועד לערער על החלטת הפינוי מיום 14.12.15.

עמדת הפסיקה כי בנסיבות של הגשת בקשה לעיון חוזר כאשר אין עילה לעיון חוזר ושמטרתה הגשת ערעור כאשר המועד המקורי חלף, דינה של בקשה זאת להידחות.

3.מהערעור ומעיקרי הטיעון שהגישו הצדדים עולה כי הפינוי בוצע בפועל עוד לפני הגשת הערעור ותיק ההוצל"פ נותר פתוח רק בשל חוב כספי.

מעיון בתיק ההוצל"פ עולה כי הפינוי בפועל בוצע ביום 14.1.16, במעמד המערער.

במצב דברים זה לא היה כלל מקום להגיש ערעור שכן ערכאת הערעור לא אמורה (וגם לא לשכת ההוצל"פ) לתקן הבהרה ככל שנדרשה מבית המשפט שנתן את פסק דין הפינוי.

4.עתירתו של המערער בסעיף 19א לערעור, דינה להידחות מחמת חוסר סמכות שכן כפי שציינתי העתירה מוגשת שלא לערכאה הנכונה וכן יש לדחות העתירה בסעיף קטן , מאותם נימוקים.

המערער לא עתר לעיכוב ביצוע אף לא לבקשת הבהרה, אף לא לפסק דין הצהרתי להבהיר מה בדיוק עליו לפנות, ככל שבאמת לא ידע במה דברים אמורים. למעשה אין כל ממש בטענותיו של המערער לגבי מיקום הנכס, בהתייחס למספר החלקות שהשתנו עם הזמן.

לגופו של עניין, מעיון במסמכים עולה כי היה ברור למערער מה היקף הנכס ששכר מהמשיב ומה בדיוק עליו לפנות ולא פינה במועד שהוסכם.

המערער החזיק בנכס מכוח הסכם שכירות שהגדירו כמגרש ברח' הירקון 18 בבני ברק, שטח של כ-230 מטר לפי תשריט שצורף להסכם השכירות. המערער לא מציין מניין זכותו להחזיק בחלק הנכס אותו סבור שלא היה צריך לפנות, אם לא נכלל בשטח הכולל ששכר.