רע"צ 44814-10-16 כהן נ' א.ג.א. למדי נדל"ן בע"מ ואח'

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, קורין יצחקי, אשר הורתה לסגור את תיק ההוצל"פ שמספרו 501732-11-15 וזאת משום שלפי החלטתה פסק הדין שהוגש לביצוע בהוצל"פ לא קבע את החיובים הכספיים שהמבקש טוען שנקבעו בו.

המבקש טוען כי מדובר בהחלטה שגויה, לא מנומקת כלל ולא ניתן להבין ממנה מדוע סברה כב' הרשמת שפסק הדין, שניתן בבית המשפט המחוזי על דרך פשרה, לא קבע חיוב פוזיטיבי. המבקש טוען עוד כי בהחלטת כב' הרשמת ישנה גם סתירה פנימית כאשר מחד קבעה כי אין חיוב פוזיטיבי אך מאידך קבעה כי בית המשפט "הדגיש במתן ההבהרה מיום 26.10.2015 את התקופה הרלבנטית לביצוע החיובים". היינו כב' הרשמת עצמה קבעה שישנם חיובים. המבקש טוען עוד כי גם המשיבים הסכימו בטענותיהם בפני כב' הרשמת שישנם חיובים כספיים בפסק הדין, טענתם היתה שמועד החיוב טרם הגיע אך לא היתה להם טענה שאין בפסה"ד חיוב כספי.

עוד טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי קבע במפורש מועד לתחילת זכאות התובע לקבלת תשלומים. בית המשפט קבע כי המועד הוא יום מתן פסק הדין היינו מיום זה ואילך יש חיוב כספי בהתאם להסכם ולפי הוראות פסק הדין.

לחילופין ביקש המבקש לשלוח שאלת הבהרה לבית משפט באשר לחיובים הכספיים.

המשיבים טענו תחילה כי יש לדחות את הבקשה על הסף משום שהמבקש היה אמור להגיש ערעור ולא בר"ע. מדובר בהחלטה המורה על סגירת תיק שניתנה במסגרת הליך בטענת פרעתי ומשכך הערעור היה אמור להיות מוגש בזכות ולא בדרך של הגשת בר"ע.

לאחר שניתנה אפשרות להגיב ולהשיב קבעתי ביום 21.11.16 כי אכן היה צריך להגיש ערעור ולא בר"ע ואולם אין בכך כדי להביא לסגירת התיק, ודרך ההגשה תובא בחשבון בקביעת הוצאות.

לגופו של ענין טוען המשיב כי אמנם בפסק הדין ישנם חיובים כספיים אך אלה מתחילים מיום מתן פסה"ד, כך שכל מועד שנקבע בהסכם, שבגינו נפתח ההליך המשפטי ואשר צויין בפסק הדין של בית המשפט, מתחיל להיספר מיום מתן פסה"ד. ממילא עדיין לא חל שום חיוב שכן, לפי ההסכם המועד לתחילת החיוב הוא -כאשר מדובר בסעיף 7 להסכם-בחלוף 17 חודשים (וממילא לפי פסה"ד בחלוף 17 חודשים מיום מתן פסה"ד) ובחיוב לפי סעיף 9 להסכם בחלוף 42 חודשים מיום מתן פסה"ד. המשיבים טוענים כי גם בהחלטה בענין ההבהרה שביקש המבקש ואשר ביהמ"ש המחוזי קבע שאינה בסמכותו במועד בו הוגשה, קבע ביהמ"ש כי כל המועדים שבהסכם יתחילו מיום מתן פסה"ד וממילא התוצאה היא שמלבד הסכום של 100,000 ₪ שנקבע בפסה"ד, ושולם כבר, אין עוד חובות כספיים שמועדם הגיע כבר.

הצדדים הסכימו שתינתן החלטה ללא צורך בשמיעת הצדדים ולאחר עיון בטענותיהם באתי למסקנה שיש לקבל את הערעור ואלה נימוקיי:

למעשה, ובניגוד למה שקבעה כב' הרשמת, שני הצדדים מסכימים שיש בפסק הדין חיובים כספיים (בנוסף לסכום המוזכר במפורש בפסק הדין בסך 100,000 ₪). המחלוקת בין הצדדים היא רק בשאלה האם המועד לתחילת אותם חיובים כבר החל או שמא ממועד פסה"ד יש למנות את מספר החודשים בהם לא יחול חוב כספי ורק אם יחלוף מועד זה, שהוא 17 חודשים לחיוב שבסעיף 7 להסכם, ו- 42 חודשים לחיוב שבסעיף 9 להסכם, ורק אם המשיבים לא יקיימו את התחייבויותיהם בהסכם הקובעים את תחולת הסעיפים הנ"ל, תתחיל תקופת החיוב ותשלומים. הקביעה של כב' הרשמת לפיה פסה"ד לא קבע חיובים כספיים, קביעה שלמעשה לא ניתן לה נימוק כלשהו בהחלטות כב' הרשמת, אינה מקובלת איפוא על מי מהצדדים.