רע"צ 43417-10-14 עיריית טבריה נ' טנא פרוסט בע"מ ואח'

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל הנכבד (מר יניב הלר) מיום 23/9/14 (ולא כפי שנרשם בטעות בבקשת רשות הערעור) בתיק הוצל"פ 12-02312-05-2 במסגרתה דחה את בקשת המבקשת דכאן למתן הוראות לכונסת הנכסים בדבר ביטול הסכם מכר נכס של החייבת (טנא פרוסט בע"מ) אשר אושר כבר ביום 12/2/14 במסגרת כינוס נכסים, בתיק ההוצאה לפועל.

המבקשת – עיריית טבריה, טוענת כי בהחלטה קבע רשם ההוצאה לפועל הנכבד שאין מקום להורות לכונסת הנכסים לבטל את הסכם המכר למכירת הנכס של החייבת בתיק ההוצאה לפועל, על אף שנמכר במחיר הנמוך משמעותית ממחיר השוק וזאת למרות שההסכם הופר והפיצוי המוסכם כבר שולם בידי הרוכשת. לטענת המבקשת ההחלטה תפגע פגיעה קשה בקופת הכינוס, בזוכה ובנושי החייבת אשר היא ביניהם וכן לא ימנע שימוש בהליכי הוצאה לפועל ככלי להברחת נכסים. המבקשת טוענת כי חובת האמונים של הכונסת הופרה וכי ניתן בזאת פרס לחייבת המשתמטת מתשלום חובה, לו תיוותר ההחלטה נשוא הבקשה על כנה. המבקשת טוענת כי ההחלטה נשוא הבקשה, מהווה סתירה להחלטה קודמת של רשם ההוצאה לפועל בה נקבע כי סעיף 13.1 להסכם המכר הדן בנשיאת הרוכש בתשלומי ארנונה הוא תנאי מהותי להסכם והפרתו תהווה הפרה יסודית של ההסכם. עוד טוענת המבקשת כי לא היה מקום לקביעת רשם ההוצאה לפועל לפיה היא אינה יכולה לדרוש ביטולו של ההסכם המכר, בהיותה חסרת מעמד לעשות כן. לטענת המבקשת לא היתה בפני רשם ההוצאה לפועל בקשה לביטול הסכם המכר כי אם בקשה למתן הוראות לכונסת הנכסים וכן טעה רשם ההוצאה לפועל כאשר קבע כי ההוראה בהסכם המכר לפיה הוא אינו מהווה חוזה לטובת צד ג' היא הוראה מהותית וכל יתר ההוראות אשר בו אינן מהותיות.

החייבת בתיק ההוצאה לפועל – טנא פרוסט בע"מ טענה כי אין למבקשת כל זכות עמידה באשר להסכם המכר אשר היא כלל אינה צד לו. החייבת טענה כי ככל שלטענת המבקשת מגיעים לה כספים מקופת הכינוס, כאשר זו תחולק, תהא לה הזכות להפנות את הבקשה המתאימה בפני רשם ההוצאה לפועל.

הזוכה בתיק ההוצאה לפועל (מנורה מבטחים בע"מ) וכונסת הנכסים אף הן טענו כי אין מקום לקבל בקשת המבקשת. לטענתן מדובר בתיק הוצאה לפועל בו נוהל הליך כינוס יוצא דופן במהותו, היקפו, משכו ומורכבותו. לטענתן של הזוכה והכונסת אך לאחרונה עלה בידי הזוכה להביא למימוש זכויות החייבת בנכס בתמורה לסך של 2,050,000 ₪ בצירוף מע"מ בעסקת נטו, כאשר הרוכשת נוטלת על עצמה את החבות בתשלומים ובמיסים האמורים ברגיל לחול על קופת הכינוס. לטענתן, המכר אושר בהחלטה מיום 12/2/14 אשר הפכה זה מכבר להחלטה חלוטה, וזאת לאחר דחיית התנגדות המבקשת דכאן לאישור המכר. הזוכה והכונסת הדגישו כי מלוא תמורת המכר שולמה, סכום המע"מ בגין העסקה שולם אף הוא, כמו גם מס הרכישה וכן נתקבל פטור מרשויות מס שבח בגין המכר. עוד טוענות הזוכה וכונסת הנכסים כי הוראת סעיף 13.1 להסכם, בה תלתה המבקשת את יהבה, רלבנטית אך ורק ביחסים בין הצדדים להסכם והמבקשת אינה כזו ומשכך אין מקום לאפשר לה להפעיל לחץ על הרוכשת ויתר הצדדים בתיק בדמות בקשותיה לביטול הסכם המכר, אך ורק על מנת שתוכל לגבות חובות ארנונה אשר שנים ארוכות לא נגבו על ידה, בשל מחדליה. לטענת הזוכה וכונסת הנכסים אין כלל סתירה בין החלטותיו של רשם ההוצאה לפועל הנכבד ותכלית החלטתו הקודמת של רשם ההוצאה לפועל, הייתה להמריץ את הרוכשת לעמוד בלוח הזמנים אשר הותווה בהסכם המכר. כאשר נוכח רשם ההוצאה לפועל, לטענת הכונסת והזוכה, כי העירייה מנסה להיבנות מכך ולעתור לביטול ההסכם, הוא קבע כי אין מקום לביטול ההסכם בגין הנימוקים אשר העלתה המבקשת. לטענת הכונסת והזוכה, העירייה אינה בעלת מעמד לטעון לביטול הסכם המכר ואין לאפשר למבקשת לעשות כן במסווה של הגשת בקשה למתן הוראות לכונסת הנכסים לבטל את הסכם המכר. הכונסת והזוכה שבות וטוענות כי ככל שלמבקשת זכויות כספיות, היא רשאית לפנות בבקשה המתאימה כאשר תחולק קופת הכינוס. עוד מעלות כונסת הנכסים והזוכה תהיה באשר לגובהו האמתי של חוב החייבת למבקשת, וטוענות כי דרישותיה אינן מעוגנות כדבעי. לטענת כונסת הנכסים והזוכה הרי שאין מקום להתערב בקביעת רשם ההוצאה לפועל, דבר אשר אינו נעשה אלא במקרים נדירים בלבד ומשכך יש לדחות את בקשת המבקשת.

הרוכשת (י. גזית מבנים בגליל בע"מ) התנגדה אף היא לקבלת בקשת רשות הערעור וטענה כי המבקשת גורמת נזק לרוכשת כאשר היא אינה מאפשרת השלמת הסכם המכר ומסרבת להנפיק את האישורים המתאימים לצורך העברת הזכויות בנכס. הרוכשת מבהירה כי ביצעה את כל הפעולות הנדרשות לצורך העברת הזכויות ושילמה את כלל התשלומים הנדרשים להשלמת העסקה. אף לטענתה אין למבקשת מעמד לביטולו של הסכם המכר, היות והיא אינה צד להסכם ואין לפרש את הוראות ההסכם ככאלה אשר מטילות על כונסת הנכסים את החובה לגבות עבור המבקשת את חובות הארנונה. עוד טוענת הרוכשת כי לא הופרו הוראותיו של הסכם המכר וטענותיה של המבקשת מועלות באופן סתמי ומעורפל. לטענת הרוכשת יש לדחות את בקשת המבקשת מחמת השיהוי אשר בו נקטה, באשר ההחלטה בדבר אישור הסכם המכר ניתנה כבר ביום 12/2/14. לטעמה של הרוכשת יש בכך אף חוסר תום לב שכן המבקשת הבהירה כי היא מוחלת על זכותה לערעור בעניין אישור המכר. עוד טוענת הרוכשת כי בשים לב להצהרותיה של המבקשת לפיהן אין מניעה מהנפקת האישור המתאים להעברת הזכויות מטעמה, בדיון אשר התנהל בבקשה לאישור הסכם המכר, פעלה הרוכשת להשכרת הנכס נשוא המימוש לצדדי ג', הסכמים אשר אף הועברו למבקשת לצורך רישומי המחזיקים בנכס. מפאת כל האמור, עותרת אף הרוכשת לדחיית בקשת רשות הערעור של המבקשת.

דיון :

תחילה למהות הבקשה אשר עמדה בפני רשם ההוצאה לפועל. בעוד המבקשת טענה כי הניחה בפני רשם ההוצאה לפועל בקשה למתן הוראות לכונסת הנכסים ולא בקשה לביטולו של הסכם המכר, הרי שבחינה מהן אותן הוראות אשר התבקש רשם ההוצאה לפועל לתן לכונסת הנכסים, מעלה כי תכליתן ביטולו של הסכם המכר, אשר אושר בהחלטה מיום 12/2/14, בהחלטה אשר הפכה חלוטה זה מכבר. רשם ההוצאה לפועל הנכבד פירט בהחלטתו מהן טענות המבקשת שם (אשר היא המבקשת דכאן) במסגרתן טענה המבקשת להפרת הסכם המכר, הפרה יסודית המצדיקה את ביטולו של הסכם המכר. טענת המבקשת כי לא עתרה לביטולו של הסכם המכר אשר אושר ב 12/2/14 מהווה עקיפה מלאכותית של העובדה כי ההחלטה מיום 12/2/14 הפכה חלוטה ואין לאפשר למבקשת הארכת מועד מלאכותית לערער אחר ההחלטה לאישור המכר כאשר לא הוגשה על ידה בקשה לערעור במועדים הקבועים בדין. מטעם זה בלבד ניתן היה לדחות כבר כעת את בקשת המבקשת לערער על החלטת רשם ההוצאה לפועל הנכבד , נשוא הבקשה.

אין זה הטעם היחיד לדחיית בקשת המבקשת. הרשם הנכבד מנתח בהחלטתו אשר נומקה היטב את מעמדה של המבקשת במסגרת תיק ההוצאה לפועל וקובע כי המבקשת אינה אלא אחת מנושי החייבת בתיק ההוצאה לפועל. משלא הוגשה בקשה לביטול הסכם המכר בידי אחד מהצדדים להסכם , והמבקשת כלל אינה צד להסכם, הרי שאין רשם ההוצאה לפועל מוסמך לדון בביטולו. יתרה מכך, רשם ההוצאה לפועל אף מציין כי לא תצמח כל תועלת מביטולו של הסכם המכר על אף טענותיה של המבקשת כי יתכן וניתן יהא למקסם, בנוסף לפיצוי המוסכם אשר שולם, אף את תמורת המכר. יוער כי טענת המבקשת לפיה יש לה הצעה למכירת הנכס בסכום גבוה יותר מסכום העסקה אשר כבר אושרה, באה אך בדיון אודות בקשתה בפני רשם ההוצאה לפועל ולא בזמן אשר יועד לכך. אף בדיון אשר נערך בפני בית משפט זה נשאל נציג המבקשת באם קיימת בידה הצעה קונקרטית גבוהה יותר מסכום המכר אשר אושר והמבקשת השיבה בלאו. לטענתה "היו אנשים שהציעו ואמרו" אך הצעה קונקרטית אין. מנגד, הבהירה הרוכשת ואף הכונסת והזוכה אישרו כי מלוא תמורת המכר שולמה, כי שולמו המיסים והתשלומים הכרוכים בעסקה, העסקה דווחה לשלטונות המס ויתרה מזו, הרוכשת כבר התקשרה בהסכמים להשכרת הנכס עם צדדי ג'. במצב דברים זה רב הנזק שבביטול הסכם המכר, על התועלת שבו ובמאזן האינטרסים אין ספק כי גובר אינטרס קיום ההסכם. בשים לב לכך ולהיקפו של תיק הכינוס המתנהל שנים ארוכות בלא מימוש הנכס וחובק אינספור הליכים ובקשות, אין מקום להתערב בקביעתו המנומקת של רשם ההוצאה לפועל לפיה אין המבקשת צד להסכם ומשכך אין מקום לקיום דיון בפניו בבקשתה לביטולו של הסכם המכר ויתרה מכך, אני מצטרפת לקביעתו של רשם ההוצאה לפועל כי לא תצמח כלל תועלת לכלל הנושים ובכללם המבקשת, מביטולו של הסכם המכר.