רע"צ 40106-02-14 מיקנר ואח' נ' ברכה תמיר רהיטים בע"מ

ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ (כב' הרשמת אודליה ביטון), מיום 26.1.14 בתיק הוצל"פ (ראשל"צ) 18-1337110-7, בבקשה בטענת "פרעתי".

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1.המשיבה הינה יצרנית רהיטים.

בין הצדדים נקשר הסכם על פיו ביום 25.8.09 הזמינו המערערים מאת המשיבה שולחן בייצור מיוחד, תמורת הסך של 10,750 ₪.

ההסכם פורט בהזמנה ממועד זה, אשר עליה מפורטת סקיצה של השולחן (להלן: "ההזמנה" ו – "הסקיצה הראשונה", לפי העניין).

המערערים שילמו את תמורת השולחן באמצעות כרטיס אשראי ואולם, במועד מאוחר יותר הם ביטלו את החיוב ועל כן, הגישה המשיבה תביעה כספית בסדר דין מקוצר, כנגד המערערים (ת"ט 48929-11-10).

לאחר שניתנה רשות להתגונן, נידונה תובענה זו בפניה של כב' השופטת בלכר. הצדדים קיבלו את הצעת כב' ביהמ"ש, לפיה ינתן פסק דין לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, ללא הנמקה, לאחר הגשת סיכומים בכתב תוך שבוע ימים.

2.ביום 13.2.13, ניתן פסק דינו של ביהמ"ש בו נאמר כדלקמן:

"אני פוסקת בזה כי הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת לסילוק סופי ומלא, כנגד כל תביעות התובעת כנגד הנתבעים כמפורט בתובענה, סכום הכולל של 7,600 ₪ בתוספת הוצאות אגרה בסך 365 ₪. במקביל לתשלום, תספק התובעת לנתבעים את השולחן בלבד (ללא תשלום נוסף וללא חיוב בגין ההובלה)".

תיק ההוצל"פ

3.הואיל והמערערים לא שילמו את הסכום שבפסק הדין, פתחה המשיבה כנגדם את תיק ההוצל"פ הנידון.

המערערים הגישו בקשה בטענת "פרעתי" אשר בה טענו כי השולחן שהמשיבה רצתה לספק להם איננו השולחן אותו הזמינו ואשר הינו נשוא הסקיצה הראשונה.

לטענת המשיבה, השולחן הינו בהתאם לסקיצה אחרת שצורפה כנספח ב' לתצהיר העדות הראשית של מר אלברט בוזגלו (להלן ""תצהיר בוזגלו"), אשר הוגש במסגרת תצהירי העדות הראשית של המשיבה. בתצהיר זה, נאמר כי ערך את הסקיצה הזו במועד ההזמנה ובהתאם לדרישות המערערים (להלן: "הסקיצה השניה").

לטענת המשיבה, השולחן שסיפקה הינו בהתאמה מוחלטת לסקיצה השנייה ובכל מקרה, אין המדובר בסקיצה שונה מהסקיצה הראשונה, שכן המדובר בסקיצה שנעשתה מזוית שונה. למעשה, המדובר בהיינו הך.

עוד טענה המשיבה, כי המערערים לא טענו מעולם טענה זו של חוסר התאמה לסקיצה הראשונה בבית המשפט. השולחן יוצר עוד בשנת 2009, המערערים ידעו על קיומה של הסקיצה השניה וראו אותה, ובבית המשפט לא העלו כל טענה על פיה השולחן איננו מתאים לאיזה מבין הסקיצות.

החלטת כב' רשמת ההוצל"פ

4.כב' הרשמת דחתה את הבקשה בטענת "פרעתי". כב' הרשמת קיבלה את טענת המשיבה כי במסגרת ההליך בבית המשפט לא היתה כל טענה לגבי צורת השולחן או סוגו, ובית המשפט כלל לא נדרש לטענה מסוג זה עת ניתן על ידו פסק הדין, וממילא גם לא היתה הכרעה בעניין זה בפסק הדין.

טענה זו, של אי התאמה לסקיצה הראשונה, הועלתה על ידי המערערים רק לאחר שניתן פסק הדין על ידי בית המשפט.

בנסיבות אלה, כך קבעה כב' הרשמת, אין כל מקום לחרוג מהמסגרת הדיונית שהתוותה בין הצדדים בכתבי טענותיהם ובהליך שניהלו בבית המשפט, ואין כל מקום לקבוע כי השולחן שסופק לוקה באי התאמה לאיזה מבין הסקיצות.