רע"צ 38026-06-15 גולדברג ואח' נ' צרפתי

בפניי בקשתם של המבקשים, צדדי ג' בתיק הוצל"פ 01-32570-06-2, לייתן להם רשות ערעור על החלטתה מיום 2.6.15 של כב' רשמת ההוצל"פ יעל טימנס, שדחתה את בקשתם להורות על מחיקת העיקול שנרשם בתיק על הנכס הידוע כגוש 6720 חלקה 898/13 בלשכת רישום המקרקעין בפתח תקווה.

לא הוגשה תגובת ב"כ המשיב למרות שהעתק הבקשה והעתק החלטתי מיום 21.6.15 לפיה הינו מתבקש למסור תגובה, הומצאה לו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים, החלטתי לדון בבקשה למתן רשות ערעור כבערעור עצמו ולקבל את הערעור ולהורות על ביטול העיקול.

המבקשים קבלו ללא תמורה, את הזכויות בנכס מהחייב, אשר בינתיים נפטר, בהתאם לחוזה מיום 30.11.05 וביום 5.12.05 נרשמה לטובתם הערת אזהרה.

בתאריך 30.4.06 נרשם העיקול על הנכס בלשכת רישום המקרקעין הואיל ובאותה עת עדיין היו הזכויות רשומות על שם החייב, יחד עם רישום הערת האזהרה.

תיק ההוצל"פ בו הוטל העיקול נכלל בתיק איחוד אשר היה לחייב המנוח, ובהחלטות קודמות הורתה הרשמת להעביר את העיקול שנרשם בתיק הפרטני לתיק האיחוד ולאחר בדיקה ועיון בנסח, מסתבר כי העיקול היחיד הרשום בנסח הטאבו הינו העיקול שהוטל בתיק נשוא הערעור.

בהתאם לסעיף 34 לחוק ההוצאה לפועל, רשאית היתה הרשמת להורות על רישום העיקול, גם אם קיימת הערת אזהרה לטובת צד ג' ואולם בהתאם לסעיף 41 לחוק, משעברו 3 שנים מיום העיקול והזוכה לא ביקש למכור את הנכס המעוקל, רשאית היתה הרשמת להורות על ביטול העיקול.

בהתאם לסעיף 127(ב) לחוק המקרקעין, אין ברישום העיקול המאוחר למועד רישום הערת האזהרה כדי לפגוע בזכויות הזכאי הנובעות מההתחייבות נשוא ההערה.