רע"צ 36454-05-14 רפאל נ' שמיאן ואח'

1.המערער, עורך דין במקצועו, הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת אלדר זהבית מיום 15.5.14, ובה נדחתה בקשתו לקבל את ההוצאות ושכר טרחת עו"ד שנפסקו לזכותו, מתוך כספים שהתקבלו בתיק הוצאה לפועל מס' 1624971066, ושעוקלו לטובת חוב מזונות בתיק אחר (להלן:"תיק ההוצל"פ").

2. המשיב 1 הינו הזוכה בתיק ההוצל"פ, המשיבים 2 ו – 3 הינם החייבים, והמשיבה 4 הינה גרושתו של הזוכה, המנהלת נגדו הליכי הוצל"פ אחרים לגביית חוב מזונות.

המערער מייצג את הזוכה בתיק ההוצל"פ שנפתח בשנת 2006 לצורך גביית חוב בסך כ-100,000 ש"ח מהמשיבים 2-3.

לימים, לאחר פעולות שונות שננקטו בתיק ההוצל"פ, התקבל ביום 14.11.13 סך כ-63,000 ₪, בעקבות הליכי מימוש משכנתא על נכס שהיה בבעלות המשיבים 2 ו- 3. עם קבלת הכספים הטילה עליהם המשיבה 4, גרושתו של הזוכה, עיקול לטובת חוב המזונות, וכב' הרשמת נדרשה להחליט כיצד יחולקו הכספים שנגבו ומיהו בעל זכות הקדימה בהם, וקבעה כלהלן:

"בתיק זה הוטל עיקול מכוח תיק שנפתח לביצוע חוב מזונות.

לא מצאתי ממש בטענות הזוכה לעניין תשלום ההוצאות ושכ"ט, תוך הפנייתו לסעיף 76(א3) לחוק ההוצל"פ.

הסעיף הנ"ל הקובע קדימותו של המזונות, אכן קובע כי הכספים ייזקפו תחילה לחשבון ההוצאות שהוצאו בגין ההליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים, אלא שעיון בדף החשבון מעלה כי אין מדובר בכספים שנתקבלו מהליך בו נקט הזוכה שבפניי אלא מחלוקת כספים מתיק משכנתא שהתנהל בלשכת הוצל"פ תל אביב.

לפיכך, דין בקשת הזוכה להידחות" (להלן: "ההחלטה").

החלטה זו הינה נשוא הערעור, כשבקשת הרשות התקבלה, נקבע מועד לדיון במעמד הצדדים והוגשו עיקרי טיעון. בדיון הובהרה הסוגיה שבמחלוקת שהתמקדה בשאלת זכות הקדימה והוראת החוק שחלה על נסיבות המקרה.

3.לטענת המערער הוא זכאי לקבל את שכר טרחתו מכוח סעיף 75 לחוק ההוצל"פ, שלשונו מפנה לסעיפים 9 ו- 10 לחוק, וקובעת קדימות להוצאות אשר נזקפות בתיק הוצל"פ, ובהן שכר טרחת עו"ד. לדבריו, לא זו בלבד שהחלטת הרשמת מסתמכת על הוראת חוק שגויה, אלא שהיא גם טעתה בכך שקבעה שמדובר בכספים שלא התקבלו מפעולות שנקט הזוכה בתיק ההוצל"פ, ובכך התעלמה מהליכי גביה בהם נקט המערער, ובין היתר עיקול שהטיל על נכס שהיה רשום על שם המשיבים 2 ו- 3 בלשכת המקרקעין, שהוביל למינוי כונס נכסים ומימוש הנכס, ממנו התקבלו בסופו של יום הכספים בתיק ההוצל"פ.

4.מנגד טענה המשיבה 4, כי המערער לא הוכיח שנקט בהליך שבעקבותיו התקבלו הכספים בתיק ההוצל"פ, כפי שדורש סעיף 76 (א3) לחוק ההוצל"פ, הקובע חריג לעניין תשלום הוצאות במקרים בהם מתנהלים נגד אותו חייב מספר הליכים, ואחד מהם נובע מחוב מזונות. בנסיבות אלה, החלטת הרשמת בדין יסודה, יש ליתן קדימות לחוב המזונות על פני כל חוב אחר, ויש להורות על דחיית הערעור.