רע"צ 35891-02-16 מימון נהון ואח' נ' נורברט אחזקות בע"מ ואח'

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ, הגב' אפרת אידר ינון, מיום 26/10/14 (להלן: "ההחלטה"), שהגיעה לידיעת המבקשים, לטענתם, ביום 09/11/14.

הבקשה שבפני הוגשה ביום 16/02/16.

א. רקע:

1.ההחלטה ניתנה במסגרת תיק הוצל"פ מס' 16-14078-02-1 אותו ניהלה חברת "קפלה אנסלט", חברה זרה הרשומה בליכטנשטיין (להלן: "החברה"), כנגד המשיבים, הם החייבים בתיק ההוצל"פ.

המשיבים הגישו בקשה בטענת "פרעתי". מבלי שנערך דיון בבקשה, קבעה כב' הרשמת בהחלטתה, כי הסדר הפשרה שהוגש לתיק ההוצל"פ החליף את פסק הדין המבוצע במסגרתו ולפיכך אין היא מוסמכת לדון בטענת "פרעתי" מטעם המשיבים ובטענות הזוכה כי ההסדר הופר. לפיכך הורתה הרשמת על סגירת תיק ההוצל"פ.

2.על החלטת כב' הרשמת הגישו החברה והמבקשת 3 בקשת רשות ערעור אשר נדונה בתיק 45077-11-14. ביום 11/03/15 קבע בית המשפט שדן בבקשה האמורה (להלן: "בית משפט השלום") כי מאחר שהמבקשת 3 לא צורפה לתיק ההוצל"פ כזוכה נוספת, היא איננה רשאית להגיש בקשת רשות ערעור ולפיכך הורה על מחיקתה מהבקשה. ביום 29/06/15 מחק כב' בית המשפט את בקשת החברה למתן רשות ערעור מן הטעם שהחברה פורקה ונמחקה, ומשכך אין היא כשירה להגיש ערעור או להמשיך לנהל הליכי הוצל"פ. נקבע כי החברה לא הגישה חוות דעת לדין הזר בדבר יכולתה לנקוט בהליכים משפטיים שלא באמצעות מפרק החברה וכי לא ניתן לפעול מכח יפוי כח, כאשר לא ברור מיהו הגורם המוסמך לפעול בשם החברה. נקבע כי מפרק החברה הוא שיודע מי זכאי להחזיק בנכסי החברה לאחר פירוקה ומן הראוי לפעול לקבלת המידע הנדרש טרם לנקיטת הליכים בשם החברה.

3.החברה והמבקשת 3 הגישו בקשת רשות ערעור על החלטתו זו של בית משפט השלום, שנדונה בתיק 14264-07-15. בהחלטתו מיום 31/01/16 קבע כב' בית המשפט המחוזי כי החלטת בית משפט השלום ביחס למחיקת המבקשת 3 הינה חלוטה, היא מעולם לא ביקשה להצטרף כזוכה בתיק ההוצל"פ ואין מקום להגיש את בקשת ההצטרפות לערכאת הערעור. מכאן גם לא היה מקום להגשת בקשת רשות הערעור בשמה. באשר לחברה קבע בית המשפט המחוזי כי החברה מחוקה. אין נסיבות חדשות המעידות על כך שהחברה איננה מחוקה והטענה היא לשרשור זכויות מהחברה המחוקה לאנשים אחרים. בפני המבקשות פתוחה הדרך להגיש תביעה בבית המשפט ואין הן רשאיות להמשיך ולפעול בתיק ההוצל"פ. לפיכך נדחתה הבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום.

ב. טענות הצדדים:

4.כאמור, הבקשה שבפני הוגשה ביום 16/02/16. הבקשה הוגשה ע"י המבקשים 1 ו – 2, שהינם ילדיו ויורשיו של מר מימון יוסף ז"ל, שנפטר ביום 07/10/03 (להלן: "המנוח"). המבקשת 3 הינה אלמנתו של מר מימון ז"ל וצד להסדר הפשרה שהוגש לתיק ההוצל"פ.

5.לטענת המבקשים, לחברה לא היו בעלי מניות, אלא דירקטור בשם ד"ר מרקסר. המנוח היה המוטב של החברה, קרי, הבעלים האמיתי של זכויותיה וחובותיה. החברה פתחה שני תיקי הוצל"פ כנגד המשיבים ולימים הגיעו הצדדים להסדר אשר קיבל תוקף של החלטה והוגש לתיקי ההוצל"פ. במסגרת אותו הסדר הוסכם על צירופה של המבקשת 3 כזוכה בשני התיקים. הבקשה בטענת "פרעתי" התייחסה, בין היתר, לאותו הסכם. המבקשים טוענים כי בבקשה למתן רשות ערעור שהגישו לבית משפט השלום הם עתרו, בין היתר, להחלפת החברה במבקשת 3, שהינה יורשת המוטב בחברה, ולחילופין, להורות על עיכוב הדיון עד להחייאת החברה או לבירור הזכאים לזכויותיה, שכן המידע בדבר מחיקת החברה הודע להם רק נוכח טענת המשיבים בענין זה בתגובתם לבקשה שהוגשה לבית משפט השלום. בין היתר טענו כי טרם עלה בידם לאתר את הדירקטור ועל מנת להחיות את החברה יש לנקוט בהליך שיימשך כעשרה חודשים. לטענת המבקשים, בית משפט השלום מחק את בקשתם מבלי לדון בבקשת המבקשת 3 האמורה. לפיכך הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי ובמקביל פעלו לאיתור הדירקטור. המבקש 2 נאלץ לנסוע לליכטנשטיין לשם איתורו עד לקבלת תצהיר מטעמו ביום 25/01/16. בתצהיר נטען כי ד"ר מרקסר שימש כדירקטור של החברה ופעל כנאמנו של המנוח, שהיה המוטב היחיד של החברה. לאחר פטירתו ובגין הפסקת פעילויותיה של החברה לפי החוק בליכטנשטיין הועברו כל זכויות החברה ליורשיו החוקיים של המנוח. מכאן כי המבקשים זכאים לכל נכסי החברה, לרבות במסגרת תיק ההוצל"פ נשוא הבקשה. המבקשים טוענים כי באם המידע האמור היה מובא בפני בית משפט השלום, לא היתה נמחקת הבקשה למתן רשות ערעור. המבקשת 3 הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לצירוף תצהיר הדירקטור, אך בית המשפט לא מצא מקום לדון בו במסגרת הערעור. המבקשים טוענים כי לא היתה להם כל ידיעה באשר לשינוי במעמדה של החברה.

6.בתגובה לבקשה טענו המשיבים כי אין לאפשר למבקשים להגיע בקשת רשות ערעור לאחר שבהחלטה קודמת שניתנה ע"י בית משפט השלום נמחקה בקשתם, ערעורם נדחה ע"י בית המשפט המחוזי וההחלטה הינה חלוטה. כן נטען כי אין באפשרות המבקשים 1-2 להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה שלא היו צד לה. באשר למבקשת 3 כבר נקבע ע"י שתי הערכאות הקודמות כי אין היא רשאית להגיש בקשת רשות ערעור בגין תיק ההוצל"פ שהיא איננה צד לו. החברה מחוקה ומחוסלת ואין המבקשים יכולים לטעון להיותם "יורשים" של זכויותיה. טענות המבקשים מוצו בהליכים הקודמים ונדחו. בנסיבות המקרה דנן יהיה במתן רשות ערעור נוספת משום פגיעה בעיקרון סופיות הדיון. הבקשה לא נתמכה בתצהיר מטעם מי מהמבקשים אלא מטעם ד"ר אדגר מימון, שאיננו יכול להצהיר על עובדות הידועות למבקשים. המשיבים עתרו לדחיית הבקשה, חיוב המבקשים בהוצאות עונשיות ובהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם.

7.בתשובה טענו המבקשים כי הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי קבעו כי בהעדר מידע מי נכנס בנעלי החברה, יש למחוק את ההליך ולפנות למפרק. משניתן תצהיר המפרק, יש ליתן למבקשים את יומם בבית המשפט. זכויות אינן פוקעות מן העולם נוכח פטירת בעליהן. זכויותיהם המהותיות של המבקשים נפגעות מסגירת תיק ההוצל"פ ולפיכך הם רשאים להשיג על אותה החלטה. הבקשה לא נתמכה בתצהיר המבקשים משום שהם מתגוררים בברצלונה ואילו המצהיר יודע את העובדות טוב מהם.

ג. דיון:

עיינתי בבקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור, בתגובה, בתשובה ובבקשה למתן רשות ערעור, על נספחיהן, והחלטתי לדחות את הבקשה מהנימוקים שלהלן: