רע"צ 35786-09-15

בפני בר"ע על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל קייס כראמה אשר הפסיק הליך של הוצאת מעוקלים מביתו של המשיב – החייב בתיק ההוצל"פ. קבע כי ב"כ המערער פעל בחוסר תום לב ועיכב המשך הליכי עיקול בביתו עד החלטה אחרת.

המבקש טוען כי יש לבטל את החלטת הרשם, לקבוע כי הוא פעל כדין ונקט בדרך היחידה העומדת לרשותו לגבות כספים מן המשיב, שכן לא ניתן לפעול למימוש בית המגורים בהיותו רשום בחלקו על שם אשת המשיב, לא ניתן לפעול בהליך של עיקול כלי רכב שרשומים על שם בני משפחה אחרים ונותר הליך הוצאת מעוקלים בלבד. מה עוד שלפי טענת המבקש הליך זה הוכיח את עצמו. בפעם הקודמת כשעמד להיות מבוצע שילם המשיב על חשבון חובו כ- 20,000 ₪ שלמעשה מהווים תשלום יחיד בתיק זה. המבקש טוען עוד כי לרשם ההוצל"פ אין סמכות לעכב הליכי הוצל"פ אלא לפי הוראות חוק ההוצאה לפועל או צו בית משפט (סעיף 17 לחוק) – אמנם יש סמכות להשהות הליך אך גם הוא לזמן מוגבל ומסיבות טובות (סעיף 16). לבקשה להשהיית הליך יש לצרף תצהיר ולהמציא ערובה והדבר לא נעשה בעניינינו.

המשיב טוען כי אין להתערב בהחלטת כב' הרשם. לטענתו הוא רוצה לשלם את החוב אך במסגרת יכולותיו לכן הגיש בקשה לתשלום החובות בשיעורים במסגרת איחוד תיקים (לא התברר בדיון אם הכוונה כחייב מוגבל באמצעים או במסגרת איחוד יזום). המשיב טוען כי ב"כ המערער מתנכלים לו באופן אישי ולכן נוקטים בהליכים של הוצאת מעוקלים.

לבקשת המשיב קויים גם דיון בע"פ בו למעשה חזרו הצדדים על טיעוניהם בכתבי הטענות.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה לדון בה כבערעור ולקבל את הערעור.

לא מצאתי שהדרך שבה נקט המבקש מהווה נקיטת הליכים בחוסר תום לב. ההליך היחיד בו הצליח המבקש לגבות ולו מקצת מהחוב היה הליך של עיקול מיטלטלין בבית המשיב והוצאתם.

לבקשת המשיב עוכב הליך זה לפרק זמן מסויים ובפרק זמן זה אכן לא ננקט הליך מסוג זה. משנסתיים עיכוב ההליך נקט המבקש, לפי זכותו שבדין, בהליך של הוצאת מעוקלים שכבר קודם לכן הוחל בו. מדוע נקיטת הליך כדין, כאשר זה ההליך היחיד שהביא עד כה לגביית סכומי כסף לטובת המבקש, מהווה נקיטת הליך בחוסר תום לב? לא ברור לי גם מדוע עוכב ההליך (אם בכלל יש סמכות לעכב הליך) עיקול המיטלטלין.

לא נראה שיש לעכב הליך כזה כדי לאפשר הגשת בקשה לאיחוד תיקים. אמנם אם רשם ההוצל"פ סבור שאין טעם בנקיטת הליך מסויים בהיותו בלתי יעיל או מחמת כך שישנם הליכים אחרים, פחות חמורים, שניתן באמצעותם לגבות את החוב הוא רשאי להורות שאותו הליך לא יינקט (סעיף 8(ב) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז – 1967), ואולם לא זה המקרה שבפנינו. במקרה זה ההליך היחיד שהתגלה עד כה כיעיל ושהביא לגביית מקצת מסכום החוב היה הליך עיקול המיטלטלין. לפיכך, לא היה מקום להפסיק הליך זה תוך כדי נקיטתו, בוודאי שלא היה מקום לעשות כן ללא הפקדת ערובה ולפחות היה מקום לחייב את המשיב בהוצאות ההליך עצמו כדי שהמבקש שעומד לזכותו פסק דין שהוא אינו מצליח לגבותו, לא יישא על חשבונו בהוצאות נוספות.