רע"צ 34509-01-15 מנאסרה נ' בנק הפועלים בע"מ

1.ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ בנצרת – מירי ברטהולץ מיום 29/12/2014, בתיק הוצל"פ 10-00528-93-6.

בהחלטתה חייבה כב' הרשמת ברטהולץ את המבקש בהפקדה חד פעמית בסך 5,000 ₪; כתנאי להכרזה עליו חייב מוגבל באמצעים; ובתשלומים חודשיים בגובה 1,000 ₪, החל מיום 15/02/2015.

ההחלטה הנ"ל ניתנה בעקבות בקשת המבקש/החייב להכריז עליו מוגבל באמצעים, ולמתן צו תשלומים, במסגרת תיק איחוד כפוי.

2.בהחלטתי מ-19/01/2015 ניתנה לצדדים הזדמנות להשלים טיעוניהם, ולהמציא תיק מוצגים, תוך 30 ימים; וכן להודיע באם עומדים הם על קיום דיון במעמד הצדדים, שאם לא כן, יינתן פסק-דין בהתבסס על כתבי הטענות.

המבקש הודיע ב-12/02/2015, כי אין בכוונתו להשלים טיעונים, מעבר לבקשה על צירופיה; ואילו המשיב לא הודיע דבר.

3.המבקש טען, כי משכורתו, הוא ואשתו, מגיעה כדי 6,200 ₪ לחודש, כאשר שכרו החודשי שלו מתקרב ל-2,000 ₪ בלבד, זאת בשל היותו נכה בשיעור 44%, נכות כללית שנקבעה לו ע"י המל"ל.

לטענת המבקש, ההחלטה לוקה בחוסר סבירות וניתנה בהיעדר סמכות, שכן התניית ההכרזה על חייב כמוגבל באמצעים בביצוע תשלום ערבון חד פעמי, בנוסף על השתת צו

תשלומים חודשי, אינה מעוגנת בחוק או בפסיקה; בידי כב' רשמת ההוצל"פ שיקול הדעת באם להכריז על חייב מוגבל באמצעים, ובמידה והכריזה כן, מוסמכת היא ליתן צו תשלומים בלבד, ולהפעיל סמכותה בדבר הטלת הגבלות על החייב, בהתאם ללשון סעיף 69ד (א), ותו לא; התניית ההכרזה בתשלום ראשוני מסכלת למעשה כל אפשרות של המבקש להכנס למעגל התשלומים החודשי ולפרעון חובו ואת מטרת צו התשלומים בכלל. למבקש ואשתו שבעה ילדים (ולא שישה כפי שקבעה כב' הרשמת), שישה מהם סמוכים על שולחנו, כאשר שניים מהם קטינים, ושניים לומדים במכללה. כב' הרשמת לא התייחסה בהחלטתה לאמור בבקשה ולמצורפים אליה, ולא נימקה כיצד יהא בידי המבקש, בנתוניו, לעמוד בתשלום הסכומים שקבעה; כב' הרשמת שגתה בקביעות גובה הכנסת המבקש ובת זוגו, בהביאה בחשבון רכיבי שכר של בת זוגו של המבקש אשר אינם שכר (נסיעות, דמי מחלה, ימי חג וכיו"ב); כב' הרשמת שגתה עת קבעה, כי מחובתו של המבקש להגדיל הכנסותיו ולצמצם הוצאותיו, חרף נכותו.

דיון והכרעה:

4.החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

5.חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ"), נועד ליצור מנגנון לגבית חובות באופן יעיל ומהיר, תוך שהוא מספק הגנה לחייבים אשר מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לפרוע את חובותיהם. יש לאזן בין שתי מטרות אלה, בהתאם לנסיבות (ע"א 2097/02, איטונג נ' חדיד (פורסם ביום 13/05/03)).