רע"צ 31391-12-14 אסעד נ' סלקום ישראל בע"מ ואח'

בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה ביום 15.12.14 על החלטת כבוד הרשם המחוזי בלשכת ההוצאה לפועל בעכו (מר אורי אוחיון, להלן - כב' הרשם המחוזי) מיום 29.10.14 ולא מיום 27.10.14 כפי שנרשם בבקשה (להלן - ההחלטה) .

בהחלטה נעתר כב' הרשם המחוזי לבקשת החייבת להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים תוך שהוא מתנה זאת בהפקדת תשלום ראשוני על סך 3,000 ₪ ובתשלום שוטף על סך 800 ₪ לחודש והכול במסגרת החלטה מנומקת ומפורטת שסקרה את בקשת החייבת ואת הנתונים הכספיים שהוצגו על ידה.

בהליך שבפניי עותרת המבקשת להאריך לה המועד להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה שלטענתה לא הומצאה לה וליתן לה רשות לערער על ההחלטה גופה.

החייבת טוענת בבקשתה כי הסכומים שנקבעו בהחלטת כב' הרשם המחוזי אינם סבירים בשים לב למצבה הבריאותי הקשה, האישי והכלכלי כפי שהוצגו במסמכים שצורפו על ידה. עוד נטען כי הסכומים נקבעו מבלי להביא בחשבון את המסלולים החלופיים שיכולה הייתה החייבת לנקוט בהם ולשלם תשלום מופחת מזה שהוטל עליה במסגרת ההחלטה נשואת בקשת רשות הערעור. עוד נטען כי כב' הרשם המחוזי לא נקט בדרך הדיונית המותווית במסגרת חוק ההוצאה לפועל לרבות שלבי הביניים המובנים באותו מנגנון.

לעניין הארכת המועד נטען בבקשה מספר 1 כי ההחלטה נשואת בקשת רשות הערעור לא הומצאה לחייבת וכי היא למדה עליה רק "עת בדקה בלשכת ההוצאה לפועל בעכו", כהגדרתה (סעיף 2 לבקשה להארכת מועד). עוד נטען כי משהוברר למבקשת כי אין בידה לעמוד בהוראות ההחלטה פנתה המבקשת ללשכה לסיוע משפטי וניתן לה אישור להרחבת המינוי לצורך הגשת בקשה זו ביום 26.11.14.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בבקשה להארכת מועד על נספחיה ובהחלטת כב' הרשם המחוזי - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות וכך גם דין הבקשה למתן רשות ערעור וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

להלן הנימוקים.

תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979 קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום הינתנה או המצאתה לידי בעל הדין המבקש לערער עליה.

במקרה זה ההחלטה ניתנה ביום 29.10.14 כך שהמועד להשיג עליה חלף זה מכבר.

בנסיבות אלה היה על המבקשת להצביע בבקשה להארכת מועד על נימוקים אשר יצדיקו סטייה מהוראות הדין לעניין המועד להגשת בקשת רשות ערעור. המבקשת לא עמדה בצל צלו של הנטל המוטל עליה בעניין זה ואסביר.

ראשית הגם שהמבקשת היא זו אשר על פי הטענה הגישה את הבקשה ולמדה במועד כלשהוא על מתן ההחלטה בה – לא הגישה תצהיר מטעמה בנוגע לנסיבות בירור תוצאות הבקשה ואי המצאתה לידה. התצהיר התומך בבקשה להארכת מועד נערך על ידי אמה של המבקשת אשר מצהירה בו בלשון כללית על כך שהמבקשת היא שבדקה את תוצאות ההחלטה בלשכת ההוצאה לפועל וזאת כאמור מבלי לציין תאריך כלשהוא לעניין זה. עוד יצוין כי גם על גבי התצהיר התומך בבקשה להארכת מועד שנערך על ידי האם לא צוין באיזה תאריך הוא נחתם.

לטעמי, אין זה המקרה בו נציג מטעם בעל דין יכול להצהיר בשמו על נתונים מסוג זה ובפרט בשים לב לכך שגם בתצהיר לגופו לא ננקב כל תאריך. כל שנטען בתצהיר הוא שדבר ההחלטה נודע למבקשת "רק עתה" ללא ציון תאריך ומבלי שהתצהיר עצמו נוקב בתאריך ביחס למועד עריכתו. מכל מקום ברי כי ההחלטה נודעה למבקשת עובר ליום 26.11.14 ומן הראוי לכל הפחות היה להציג את פנייתה הראשונית ללשכה לסיוע משפטי להרחבת כתב המינוי על מנת לעמוד על מועד ידיעתה בפועל את דבר ההחלטה. יש לציין כי המסקנה אליה הגעתי מקבלת משנה תוקף בשים לב לכך שהמבקשת כלל לא נדרשה לסוגיית ההמצאה לב"כ בשים לב לכך שהייתה מיוצגת כבר בשלב הראשוני של הגשת הבקשה. העובדה כי לדברים לא ניתן ביטוי כלשהוא במסגרת הבקשה בפניי הגם שמדובר באותו בא כוח מעוררת גם היא תמיהה ואסתפק בכך.

להשלמת התמונה יצוין כי בשים לב לכך שהחייבת הייתה מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי כבר בשלב הגשת הבקשה לא הוברר להנחת דעתי מדוע לא ניתן היה לפעול במסגרת לוח הזמנים הקצוב בחוק.