רע"צ 30202-02-17 חסן נ' עזאם

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת ברטהולץ מיום 26.1.17 במסגרתה הונחה ב"כ המבקש לפנות לבית המשפט של הפש"ר בעניינו של החייב על מנת לקבל אישורו טרם נקיטת ההליכים למימוש הבטוחה הקניינית בתיק זה.

המבקש טוען כי החלטת כב' הרשמת הדוחה את בקשתו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין והפסיקה בשים לב למצב המשפטי והקנייני בתיק זה ועותר לבטלה.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובהחלטה נשוא הבקשה שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

להלן הנימוקים.

ראשית יצוין כי בניגוד להשקפת המבקש בבקשתו הרי שכב' הרשמת לא דחתה את בקשתו אלא הנחתה אותו במסגרת אותה בקשה לקבל את אישור בית המשפט של הפש"ר בעניינו של החייב ולאחר מכן לשוב ולחדש את בקשתו.

מהאמור עולה כי הבקשה לא נדחתה לגופה ואף לא נדונה לגופה אלא ניתנו במסגרת הוראות דיוניות שעניינן פנייה לערכאה שיפוטית רלבנטית אחרת ביחס לנושא הבקשה בטרם תינתן בה החלטה.

מדובר בהוראה שהינה במהותה דיונית או הוראה שעניינה סדרי דין ובעניינים מסוג זה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב.

על אף האצטלא המהותית והמשפטית שמנסה המבקש לשוות לבקשה בטיעוניו המלומדים והמפורטים הרי שלא מצאתי כי יש בהם התמודדות של ממש עם הנתון כי מדובר בשלב זה לפחות בסוגיה דיונית וכי הבקשה לגופה תשוב ותיבחן לאחר הגשת המסמכים הנדרשים.

יתרה מכך : גם אם המבקש בדעה כי לא נדרש אישור של בית המשפט של הפש"ר הרי שברי כי נדרשת לכל הפחות הודעה לבית המשפט של הפש"ר אודות כוונתו לממש את הבטוחה על פי הוראות החוק והפסיקה. ככל שאלה הם פני הדברים הרי שגם במקרה כזה לא ברור על מה מלין עתה המבקש בבקשתו ולא ירדתי לסוף דעתו לעניין האפשרות למצות עתה את כל ההליכים במסגרת תיק ההוצאה לפועל ורק לאחר מכן להביא את הדברים לידיעת בית המשפט המחוזי.

לטעמי ברי כי אין מקום לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בהתנהלות המבוקשת על ידי המבקש וחזקה על בית המשפט המחוזי שיקבע אם מדובר בהליך הטעון הודעה בלבד או אישור כעמדת כב' הרשמת ויעמיד את מכלול השיקולים וההיבטים לבחינתו בנקודת זמן זו ומתוך ראיית כלל התיק.

עוד נתנה כב' הרשמת דעתה על כך שלא הוברר מה שווי הנכס (שהזוכה אינו בעל הזכויות היחיד בו) והאם הוא עולה על גובה החוב - נתון שיש בו כדי להוות שיקול רלבנטי ואשר עליו לעמוד ככזה בפני בית המשפט של הפש"ר לרבות מטעמים של מדיניות, שוויון הנושים על פי דרגותיהם השונות ושקיפות בניהול הליכים ותחת המטרייה הרחבה של עקרון תום הלב.