חוארי נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

לפני בקשת רשות ערעור על החלטות כב' רשם ההוצל"פ מר ע. שורק, שניתנו בימים 4.2.16 ו – 7.2.16, בתיק הוצל"פ מספר 5026190615. בהחלטה הראשונה, דחה כב' הרשם את בקשתו של המבקש, החייב בתיק ההוצל"פ, לביטול הגבלת יציאתו מהארץ ובשנייה, החליט לבטל את ההגבלה בתנאים.

לשיטת המבקש, טעה כב' הרשם עת התנה את ביטול ההגבלה בתנאים חרף עמידתו בצו התשלומים שניתן בתיק.

המשיב מתנגד לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לקבל את הבקשה, לדון בה כערעור ולהורות על קבלת הערעור.

פרק ו' 1 לחוק ההוצל"פ, תשכ"ז – 1967, העוסק בהטלת הגבלות על חייב בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו, נוסף לחוק במסגרת תיקון 29 והוא נועד לשמש כלי אפקטיבי בידי הזוכים לצורך גביית חובות ולשמש תחליף למאסרם של חייבים. ראו לעניין זה רע"א 5137/11 פלוני נ' עו"ד עודד הכהן, שם נקבע ע"י ביהמ"ש העליון :

"כפי שעולה מדברי ההסבר לסעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל, תכליתן של ההגבלות היא ליתן כלי קיצוני פחות ממאסר בידי רשם ההוצאה לפועל כדי להביא למימוש פסק הדין, ולסייע לזוכה במימוש זכייתו".

תיק ההוצל"פ נשוא ענייננו נפתח בחודש 6.15 ובמסגרתו ננקטו הליכי גבייה שונים נגד המבקש, לרבות עיקולים והטלת הגבלות שונות מכוח סעיפים 66א' (2) ו- 66ב'. ביום 15.11.15, הובא המבקש בצו הבאה לפני רשם הוצל"פ ולאחר חקירת יכולת נקבע לו צו תשלומים חודשי בסך של 250 ₪. המבקש עמד בתשלומים שנקבעו ושילם עד מועד הגשת הבקשה לביטול ההגבלה, 3 תשלומים חודשיים.