רע"צ 24992-02-16 זינגל נ' אברהם

העניין שבפני, בקשת למתן רשות לערער על החלטת רשמת ההוצאה לפועל אביגיל סלע-הקש במסגרת תיק מס' 507176-11-15 מיום 2.2.2016.

ההחלטה נשוא הבקשה, הינה החלטה אשר להלן תובא במלואה: "אני מורה על הוצאת צו הבאה כנגד החייב שיבוצע על ידי משטרת ישראל, באופן שיובא לפני רשם ההוצאה לפועל, לצורך חקירת יכולת, יובהר כי באם יפקיד החייב סך של 5,000 ש"ח הנקוב בצו להבטחת התייצבותו לדיון אשר ייקבע, יבוטל צו ההבאה".

ההחלטה ניתנה במענה לבקשה למתן צו הבאה, לאחר שמבקש לא התייצב לחקירת יכולת בפרק הזמן הנקוב בחוק ההוצאה לפועל.

לטענת הנתבע, החלטת הרשמת לוקה בשל היותה שגויה (מקום שהוצא צו הבאה כאשר הוא עצמו ביקש להתייצב לחקירת יכולת) , בשל היעדר נימוקים, וכן משום שלדעתו ההחלטה אינה מושתת על האיזון הנכון והראוי שבין זכויות הנושה לזכויות החייב.

לדברי המבקש, העובדה שביקש להתייצב לחקירת יכולת, מצדיקה שלא להוציא כנגדו צו הבאה, מקום שמיד עם קבלת האזהרה הגיש מיוזמתו בקשה כי תיערך לגביו חקירת יכולת, ובנוסף, לדבריו, מצבו הרפואי בעת מתן ההחלטה אמור היה להישקל, בשים לב שהינו בן 80, חולה לב לאחר ניתוח מעקפים, ומצוי במעקב אונקולוגי בשל עברו הרפואי.

בנוסף לאמור, ציין המערער כי במסגרת פסק דין אשר ניתן לאחר הגשת הבקשה למתן רשות לערער, ניתן פסק דין בערכאת הערעור, במסגרתו שונה פסק הדין נשוא הליכי ההוצאה לפועל, והחיוב אשר הוטל עליו הופחת בכ- 120,000 ש"ח (ניתן ביום 23.6.2016 במסגרת ע"א 27818-09-15 (מאוחד עם שני ערעורים נוספים).

המשיבה טענה מנגד, כי הליך הבקשה למתן רשות ערעור הינו הליך סרק עקר וריק מתוכן; לדבריה, ביום 16.2.2016 הוגשה על ידי המבקש בקשה לביטול צו הבאה, ובו ביום נעתרה רשמת ההוצאה לפועל וקבעה כי הליך של צו הבאה יבוטל כנגד תשלום אגרה אשר שולמה (ערכה פחות מ- 200 ש"ח), ולמעשה, הבקשה למתן רשות לערער הוגשה לגבי החלטה אשר בוטלה, ואשר המבקש יכול היה ממילא לאיין תוצאתה המופחתת בתשלום פעוט;

לא רק זאת, המשיבה הפנתה לכך כי העובדות אשר הוצגו על ידי המבקש, היו עובדות חלקיות ומסולפות, ולא רק זאת, אלא גם לאחר שהוגשה הבקשה למתן רשות לערער, מוכנה הייתה המשיבה לקיים ולערוך חקירת היכולת (גם לאחר הערת הח"מ בהחלטה מיום 18.2.2016), אולם לגישתו, מעוניין היה המבקש להשהות סיום הליך זה, עד לאחר שיינתן פסק הדין בערעור אשר נדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

ייאמר כי לאחר שהוגשו סיכומי טענות פנה המערער וביקש למחוק בקשתו למתן רשות לערער, שכן החיוב על פי תיק ההוצאה לפועל ראוי להיות מעודכן על בסיס פסק הדין של ערכאת הערעור, ולכן לדבריו, ההחלטה עליה נסב הערעור אינה תקפה עוד.