רע"צ 24197-07-14 ל' נ' וחדי ואח'

המשיב מונה ככונס נכסים כל זכויותיו של מר י' ל', ובמסגרת זו הגיש תביעה בביהמ"ש השלום בבאר שבע ת"א 2750/09 פירוק שיתוף. התביעה נדחתה ביחס למבקשת בלבד. על דחייתה הוגש ערעור.

במסגרת הערעור הגיעו הצדדים לערעור, היינו המבקשת ועו"ד וחדי להסכמה כי פס"ד של ביהמ"ש השלום ישאר על כנו, והמבקשת תשלם 70,000 ₪ שאין מחלוקת ששולמו.

לאחר התשלום ביקשה המבקשת לבטל את העיקולים שהוטלו על זכויותיו של מר ל' בנכס המקרקעין הידוע כחלק מחלקה 5 תת חלקות 1+ 2, בגוש 2087 בקשתה נדחתה, וראש ההוצאה לפועל קבע, כי אין בפסק דינו של ביהמ"ש השלום כל קביעות לעניין זכויותיה של המבקשת בנכס המקרקעין.

המבקשת עותרת להורות על ביטול החלטה זו.

המבקש אירחה את המועד להגשת בקשתה, ועל מנת להאריך את המועד הגישה בקשה שאין בה כל נימוק ענייני להארכת המועדים.

יחד עם זאת, לגופו של ענין אני סבורה כי כב' רשמת ההוצאה לפועל צדקה בהחלטתה.

ביהמ"ש השלום מוסמך לתת פס"ד בהתאם לעתירות המובאות בפניו, ובהתאם לעתירה שהייתה פירוק שיתוף קבע את שקבע. ביהמ"ש לא התבקש לקבוע כהכרעה שיפוטית מה הן זכויותיה של המבקשת בנכס המקרקעין ומשכך לא קבע זאת.

ייתכן ואם תוגש על ידי המבקש תובענה לביהמ"ש מוסמך, ייתכן והכרעות ביהמ"ש השלום עשויות לשמש כהשתק פלוגתא, או כמעשה בי דין, אולם אין להקדים את המאוחר.

יותר מכך, עיון בהסכם הפשרה קובע כי פסק הדין שניתן על ידי ביהמ"ש השלום כנגד מר ל' יעמוד על כנו, לא ברור מה אמור להיוותר אם עמדת המבקשת בעניין נכונה וביהמ"ש השלום קבע כי למר ל' לא נותרו זכויות וכי כל הזכויות בנכס הינן בבעלות המבקשת?