רע"צ 23421-07-16 אבו פול ואח' נ' אלרחמאן ואח'

1.לפניי בקשה למתן סעד זמני במסגרת ערעור אותו הגישו המבקשים על החלטת רשם הוצאה לפועל.

2.במסגרת ת.א. 30085-11-13 התנהל הליך בו ביקשו המשיבים מתן סעד של סילוק יד כנגד המבקשים, וזאת ביחס למגרש הקרוי G10 במקרקעין הידועים כחלקה 1 בגוש 8787

(להלן: "המגרש").

ביום 6.5.15 הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. על פי הסכם הפשרה, היה על המבקשים לפנות את המגרש עד ולא יאוחר מיום 5.7.15. כמו כן, התחייבו המשיבים לסמן את גבולות המגרש תוך 7 ימים מיום מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.

3.בחודש מאי 2016 פתח המשיב מס' 1 תיק הוצאה לפועל, במסגרתו ביקשו לאכוף את פינוי המבקשים מהמגרש (תיק הוצאה לפועל מספר 503955-05-16).

ביום 15.5.16 הגישו המבקשים במסגרת תיק ההוצאה לפועל הנ"ל בקשה בטענת פרעתי, וכן בקשה לעיכוב הליכים. בבקשה נטען כי המבקשים לא סימנו את המגרש כפי שהתחייבו במסגרת הסכם הפשרה. כמו כן נטען כי אין חולק שלמבקשים יש זכויות אובליגטוריות בשטח של 5 דונם בחלקה בה מצוי המגרש, וכי לאחר מתן פסק הדין נפגשו הצדדים בשטח וסיכמו שהמבקשים יעתיקו את השטח בגודל 5 דונם בו יש להם זכויות מקום אחר בחלקה על פי סימון של המשיב, זאת תוך תזוזה ניכרת מהמגרש הקודם. כתוצאה מכך נטען שהמבקש מס' 1 העתיק מגרש בשטח של 5 דונם על פי הסימון של המשיב, וזאת בעלות של 22,000 ₪. עוד נטען שלקראת סוף חודש יוני 2015 נתבקש המבקש להעתיק שוב את המגרש שלו, שוב על פי סימון של המשיב, וגם הפעם הוא נעתר לבקשתם.

4.כב' רשם ההוצאה לפועל קבע כי דיון בבקשת המבקשים בטענת פרעתי יתקיים ביום 13.6.16.

לישיבה הנ"ל התייצב המשיב ובא כוחו, אך לא היתה התייצבות מצד המבקשים. כב' רשם ההוצאה לפועל קיים דיון, במסגרתו הפנה שאלות למשיב, אשר טען שמודד מטעמו סימן את השטח בהתאם להסכם הפשרה, ואף הציג תמונות אשר מוכיחות לשיטתו את הדבר. כב' הרשם אף הפנה שאלות למשיב בעניין טענות המבקשים להעתקת המגרש בו יש להם זכויות, ומהשיב מסר כי למבקשים יש עסק של מגרש רכבים, וכי הם מזיזים רכבים בתוך השטח בתדירות גבוהה, מבלי יכולת של המשיב לעקוב אחרי הדבר. בתום הישיבה החליט הרשם לדחות את הבקשה בטענת פרעתי ולהורות על פינוי המבקשים מהמקרקעין. כב' הרשם ציין שהוא החליט זאת לאחר ששמע עדויות במהלך הישיבה, וכן עיין במסמך שנחתם על ידי מודד, בו הצהיר המודד כי ביצע סימון של החלקה בהתאם להסכמות הצדדים.

5.ביום 22.6.16 הגישו המבקשים בקשה לביטול ההחלטה מיום 13.6.16. בבקשה נטען שהמבקשים קיבלו זימון לדיון הנ"ל רק ביום 20.6.16 באמצעות דואר רשום, ולפיכך הם לא ידעו על מועד הדיון בזמן קיומו. המבקשים שבו והעלו טענות לגופה של טענת פרעתי.

6.ביום 22.6.16 נתן כב' הרשם החלטה בבקשת המבקשים לביטול ההחלטה מיום 13.6.16. בהחלטה זו קבע כב' הרשם כי ההחלטה המורה על קיום הדיון דוורה לב"כ המבקשים בתקשורת אלקטרונית בו ביום, ומשכך הטענה לגבי אי זימונם תמוהה. כמו כן צוין שתמוה כיצד המבקשים לא טרחו לבדוק מתן החלטה בעקבות בקשות אותה הם הגישו ביום 16.5.16, בה עתרו לעיכוב הליכי פינוי. בנוסף לכך צוין שהחלטה שניתנה היתה נכונה לגופו של עניין, בשים לב לראיות שעמדו בפני כב' הרשם, ואולם חרף האמור, קבע כב' הרשם שהוא יהיה נכון לעכב את הפינוי בכפוף להפקדת סכום של 30,000 ₪, המיועד להבטחת הוצאות שני דיונים וכיסוי הוצאות הפינוי הנדחה.