רע"צ 22660-03-15 רחאל נ' בע"מ ואח'

עניינו בבקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ – מירי ברטהולץ, מיום 15/02/2015, שניתנה בתיק הוצל"פ מס' 10-07017-12-9.

מכוח סמכותי על פי תקנה 119 (ז) לתקנות ההוצל"פ, תש"ם – 1979, ולאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה וצרופיה, ולאחר שעיינתי בהחלטה נשוא הבקשה, סבורני, כי הבקשה אינה מצריכה תשובה ודינה דחיה מיד.

יוער, כי בהחלטתה מ-20/07/2014, להבדיל מההחלטה נשוא הבקשה כאן, ההפקדה ע"ס 5,000 ₪, ושהופחתה ל-2,000 ₪ בהליך ערעור קודם, הייתה תנאי לדיון בבקשה להכריז על המבקש כחייב מוגבל באמצעים.

בהחלטה נשוא הבקשה, ולאחר ביצוע ההפקדה כאמור, חויב המבקש להקדים הפקדה חד-פעמית בסך 2,000 ₪, (כך שאין המדובר בחיוב הסותר את ההכרעה בערעור הקודם), וכן חויב בצו תשלומים חודשיים בסך 1,500 ₪.

סוף כל סוף, סמכות רשם ההוצאה לפועל להכריז על חייב כמוגבל באמצעים, היא סמכות שבשיקול דעת המאפשרת לו לשקול ולאזן בין כלל השיקולים של כל מקרה על פי נסיבותיו (ראו: ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' פואד חדיד, פ"ד נז (4)). כפועל יוצא, לרשם ההוצאה לפועל שיקול הדעת שלא להכריז על חייב כמוגבל באמצעים (רע"א 824/06 בנק הפועלים בע"מ נ' שלמה גרתי (פורסם ביום 27.9.06)).

כידוע, המדיניות המשפטית הנהוגה מנחה אותנו, כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם ההוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפירעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו (בר"ע (מחוזי ת"א) 1071/03 דרור גולן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (2.02.03); רע"א 7195/09(עליון) ציון קרטה נ' פרקליטות מחוז חיפה ואח' (3.12.09)).

בהתחשב בחלוף הזמן מאז ההחלטה הקודמת, כ-9 חודשים, ובהתחשב בגובה חובותיו של המבקש (מעל 600,000 ₪ להערכתי, לפי ההחלטה מ-20/07/2014 עמדו ס" חובותיו על כ-580,000 ₪), ובאיזון הראוי בין האינטרס של המבקש לאינטרס של הנושים, לא ראיתי להתערב בהחלטת כב' הרשמת ברטהולץ, אשר סבורני, כי היא לוקחת בחשבון כל השיקולים הרלוונטיים, ועושה את האיזונים הדרושים.

בנסיבות, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ה, 19 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.