רע"צ 19832-02-16 מימוני נ' רשות האכיפה והגבייה - מנהלת מחוז ירושלים והדרום ואח'

1.המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטותיו של כב' רשם ההוצאה לפועל דניאל דמביץ מיום 19.10.15 ומיום 10.1.16 אשר במסגרתן נדחו בקשותיה של המבקשת למתן הפטר בתיק האיחוד של המבקשת שמספרו 14-99782-14-5 בלשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע.

2.להשלמת התמונה יצוין כי הבקשה הוגשה כבקשת רשות ערעור, אולם בעקבות החלטתי מיום 23.6.16, במסגרתה התבקשו הצדדים להודיע האם הם מסכימים כי יראו את הבר"ע כערעור ואת טענותיהם כטענות בערעור (זאת גם בשים לב לכך כי נראה שערעור על החלטה כאמור הינו ערעור בזכות (סעיף 69 י' 20 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967)), הודיעו הצדדים אשר מסרו תגובות על הסכמתם שבית המשפט ידון בבר"ע כבערעור, וכן הסכימו לוותר על טיעון בעל פה והשלימו טיעוניהם בכתב במסגרת עיקרי טיעון.

על כן תידון הבר"ע כערעור, על סמך טענות הצדדים בכתב.

3.לטענת המבקשת, היא בת 58, אם לארבעה ילדים בגירים שאינה עובדת ומתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה וכך גם בעלה בן ה – 63, כאשר סך הקצבה לשני בני הזוג עומד על כ – 3,000 ₪. המבקשת טוענת כי היא סובלת מבעיות בריאות שונות, כי יש לה תיק איחוד מזה כ – 6 שנים, כאשר סך החובות הכולל בו עומד על סך של כ – 134,000 ₪ וכי במסגרת תיק האיחוד וצו התשלומים שנקבע, משלמת המבקשת סך של 250 ₪ בכל חודש. המבקשת מציינת כי תיק האיחוד נפתח בשנת 2010 וכי הפיגור בתשלומים בתיק נוצר כתוצאה ישירה מהכנסות נמוכות מול הוצאות בלתי צפויות והצורך הקיומי, כאשר התשלומים המופקדים בתיק מבוצעים על ידי בעלה ובדיעבד התברר כי חלקם הופקדו לא כסדרם. לעניין זה נטען כי מיד כשנודע למבקשת על הפיגור בתשלומים, הגישה בקשה לפריסת חוב תשלומים ואכן ביום 8.7.14 ניתנה החלטה המורה על שינוי בצו התשלומים ופריסת חוב הפיגורים.

המבקשת אף ציינה כי בחודש דצמבר 2015 קבע כב' הרשם מנוביץ כי החייבת עומדת בצו התשלומים.

לטענת המבקשת שגה כב' הרשם בכך שקבע שדי בעובדה שהמבקשת לא עמדה בצו התשלומים כדי לדחות את הבקשה, שכן בתיקון לחוק ההוצאה לפועל נקבע חריג לכלל הדורש עמידה בצו התשלומים, כאשר כב' הרשם התעלם מכך שניתנה החלטה בעניין הפיגורים אשר שינתה את צו התשלומים וכן התעלם מנסיבותיה של המבקשת.

4.מבין המשיבים הגיבו לערעור רק המשיבה 1 (מנורה מבטחים ביטוח בע"מ), המשיבות 2 ו – 6 (י.ג.מ.ש.ס החזקות וניהול בע"מ) והמשיבה 10 (מטבע חברה למסחר ומימון בע"מ).

המשיבות טענו כי הבר"ע אשר הוגשה ביום 9.2.16 המתיימרת להיות בר"ע על החלטות מיום 19.10.15 ו – 10.1.16, עוסקת בפועל רק בהחלטה מיום 19.10.15 וכי החלטה מיום 10.1.16 הינה בקשה לעיון חוזר באותה החלטה, כאשר בקשה לעיון חוזר אינה עוצרת את מרוץ הזמן להגשת ערעור, כך שהבר"ע הוגשה באיחור של מעל 3 חודשים.

לגופו של עניין נטען, כי כב' רשם ההוצאה לפועל קבע שהמבקשת אינה עומדת בצו התשלומים שנקבע לה ומדובר בקביעה עובדתית שאין מקום להתערב בה.

יצוין כי יתר המשיבים לא מסרו את תגובתם.

5.לאחר שעיינתי בטענותיה של המבקשת ובתגובות המשיבים, אני סבורה כי דין הערעור להידחות.

6.ראשית, חלף המועד להגשת ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל מיום 19.10.15.

ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל יש להגיש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה או המצאתה. בענייננו, הוגשה הבר"ע ביום 9.2.16, כלומר באיחור של כ – 3 חודשים.

יצוין כי החלטת כב' הרשם מיום 10.1.16 אשר גם בגינה הוגשה הבר"ע, ניתנה במסגרת בקשה לעיון חוזר.