רע"צ 18915-03-15 עזאם נ' דן 'וקרון בע"מ

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת (הגב' סלע- הקש אביגיל) מיום 17.2.15 בתיק הוצאה לפועל מס' 02-41554-13-3 במסגרתה נקבע למבקש תשלום ראשוני בסך של 2,500 ₪, וכן צו תשלומים חודשי בסך של 1,500 ₪, עד לסילוק יתרת החוב בתיק.

ביום 11.1.15 הגיש המבקש בקשה לפריסת החוב בתיק (סך של 94,163 ₪ נכון למועד הגשת הבקשה) בתשלומים חודשיים בסך של 150 ₪ (לא צוין מועד החיוב החודשי).

בהחלטתה מיום 11.1.15, בהעדרם של מסמכים והבהרות נדרשות לתמיכה בטענות המבקש, דחתה הרשמת הנכבדה את הבקשה והורתה למבקש לחדש בקשתו בצירוף המסמכים וההבהרות הנדרשות.

ביום 17.2.15, בהמשך להחלטה מיום 11.1.15, הגיש המבקש בקשה נוספות לפריסת החוב בצירוף אסמכתאות והבהרות נוספות. צוין כי ככל שנטענה טענה שלא גובתה באסמכתא, יפעל הדבר לרעת המבקש.

בהחלטתה מיום 17.2.15, ההחלטה נשוא בקשת הערעור שלפני, נקבע כאמור למבקש תשלום ראשוני בסך של 2,500 ₪, עד ליום 15.3.15 וכן צו תשלומים חודשי בסך של 1,500 ₪ החל מיום 15.4.15 ומדי 15 לחודש עד לסילוק יתרת החוב בתיק.

בהחלטה נקבעו הדברים הבאים: בהחלטה הקודמת התבקש המבקש להבהיר ולהמציא העתק תעודת זהות לרבות ספח; היכן הוא מתגורר; תדפיס תנועות עו"ש ל- 6 החודשים האחרונים; העתקי חשבונות מים, חשמל, ארנונה וגז ל- 6 החודשים האחרונים.

המבקש אכן המציא העתק תעודת זהות לרבות ספח. למבקש דירה בבעלותו אך לא צורפה אסמכתא; צורף תדפיס תנועות עו"ש לששת החודשים האחרונים. המבקש צרף (בשנית) העתקי חשבונות מים וחשמל לחודש האחרון בלבד.

מעיון במסמכים שצורפו עלו הנתונים הבאים: המבקש יליד 1954 נשוי ואב לשני ילדים בגירים, הוא אינו עובד, מקבל קצבת נכות בסך של 2594 ₪, אשתו עובדת ומשתכרת ממוצע חודשי של 4,000 ₪. למבקש רכב מסוג אופל, שנת יצור 2000. למבקש דירה בבעלותו. סך הכנסותיו של המבקש הנן בסך 6594 ₪. הוצאותיו החודשיות הנן בסך של 6320 ₪ וכוללות: חשמל, מים ארנונה וגז- 1,540 ₪, טלפון- 180 ₪, כלכלה- 2,500 ₪, טלוויזיה וכבלים – 200 ₪, הוצאות נסיעה ורכב- 1,500 ₪, הלבשה והנעלה- 400 ₪. בפרק המסקנות קבעה הרשמת הנכבדה כי למבקש הוצאות חריגות בגין אחזקת בית, טלפון, כלכלה, טלוויזיה וכבלים הוצאות נסיעה ורכב הלבשה והנעלה. עוד נקבע כי מעיון בנספחי הבקשה עולה כי חרף הוצאותיו החריגות של המבקש, למבקש הכנסה חודשית פנויה בסך של 270 ₪. הרשמת הנכבדה קובעת כי מאז מסירת האזהרה לידי המבקש בהמצאה מלאה ביום 9.12.13 ועד להגשת הבקשה לא שילם המבקש מאום על חשבון החוב, עובדה שניתן לה משקל בעת קביעת התשלום הראשוני.

בבקשה שבפני טוען המבקש כי עבד כשכיר עד לפיטוריו בשנת 2010 אז פתח המבקש עסק חדש בתחום בו הוא מתמצא. בשנת 2012 החלה הידרדרות בעסק עד שהמבקש נאלץ לסגור את העסק. החל משנת 2013 ניסה המבקש להשתלב בשוק העבודה אך ללא הצלחה. בשנת 2014 אובחנה אצל המבקש בעיה בריאותיו (מחלת ריאות כתוצאה מעבודתו בצביעת רכבים), בנוסף התגלו ליקויים בריאותיים נוספים והמבקש עבר צנתור בשנת 2014. כיום נסמך המבקש על קצבת נכות חודשית מהמל"ל בסך של 2,371 ₪. אשת המבקש, בת 52, עבדה בבית דפוס, פוטרה בתאריך 26.2.15 והופנתה ללשכת התעסוקה. לטענת המבקש, הכנסת משק ביתו עומדת על סך של 2371 ₪ (קצבת נכות) בעוד שבשלב זה לאשתו אין כל הכנסה, זאת עד לקביעת דמי האבטלה לה היא זכאית. המבקש מעריך כי דמי האבטלה להם זכאית אשתו יעמדו על סך של 3,000 ₪ ומכאן שהכנסות משק הבית יסתכמו בסך של כ- 5,500 ₪ לחודש. הוצאות משק הבית החודשיות הן בסך של כ 5,800 ₪ וכוללות חשמל, מים גז וארנונה- 1,540 ₪, טלפון- 180 ₪ , כלכלה- 2,500 ₪, הלבשה והנעלה- 300 ₪, טלוויזיה ואינטרנט- 200 ₪, תרופות- 200 ₪- 300 ₪, הוצאות רכב- 800 ₪. המבקש טוען כי לו דירה בבעלותו ורכב שנת ייצור 2000 בשווי של כ 7,000 ₪ ומשמש את המשפחה לצרכי התניידות. לטענתו, להחלטת הרשמת נשוא בקשת רשות אין בסיס ועל התשלום אשר נקבע להיות סביר ולשקף את יכולתו הכלכלית. לטענתו היה מקום לזמנו לחקירת יכולת, בה ישטח את טענותיו בפני הרשמת הנכבדה ואפשרות זו נשללה ממנו.

דיון: