רע"צ 16248-10-14 ש.פ עופות השלום בע"מ נ' דע-קדם (פרויקטים) 1987 בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על רשמת ההוצאה לפועל (גב' נעמה טלמן-בולטין) מיום 17.9.14, לפיה דחתה את בקשת המערערת להורות על ביטול העיקולים שהוטלו, בטרם מסירת הודעת אזהרה בתיק ההוצאה לפועל שמספרו 01-70148-14-2 לטובת המשיבה.

כמו כן, הגישה המערערת בקשת רשות ערעור על החלטת הרשמת הנכבדה מיום 23.9.14, לפיה העיקול על חשבון העו"ש בבנק לאומי יבוטל בכפוף להפקדת סך של 100,000 ש"ח כערבון. לחילופין, כל העיקולים שהוטלו לטובת המשיבה יבוטלו בכפוף להמצאת ערבות בנקאית לא מותנית על סך של 350,000 ₪.

ביום 2.9.14 פתחה המשיבה כנגד המערערות תיק הוצאה לפועל לביצוע שטר, כשבנוסף, הגישה המשיבה בקשה להטלת עיקולים על כספי המערערת המצויים בידי צדדי ג', בטרם מסירת הודעת האזהרה למערערת.

ביום 3.9.14 נעתרה רשמת ההוצאה לפועל לבקשה.

ביום 9.9.14 הגישה המשיבה בקשה להרחבת העיקולים, כשגם לבקשה זו נעתרה הרשמת.

המערערת הגישה ביום 14.9.14 בקשה לביטול העיקולים ולאחר הגשת תגובה ותשובה לתגובה, ניתנה ביום 17.9.14 החלטת הרשמת הנכבדה לפיה דחתה את בקשת המערערת והורתה על הותרת העיקולים שהוטלו על המערערת, כשבין היתר קובעת הרשמת שטענות המערערת באשר לעצם החוב או גובהו, מקומן במסגרת התנגדות לביצוע שטרות, כשבנוסף ולאחר עיון בטענות הצדדים ובהסתמך על תקנות 362 ו- 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, הרי שלשיטת הרשמת הוכחה בשלב זה קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה ולקיומו של חשש שאי מתן הצווים יכביד על ביצוע פסק הדין.

על החלטה זו הגישה המערערת בקשה נוספת לרשמת לעיון מחדש כשבנוסף, הציעה המערערת להפקיד ערבון בסך של 40,000 ₪ לביטול העיקול בבנק לאומי.

ביום 22.9.14 ניתנה החלטה לפיה בין היתר קבעה הרשמת הנכבדה, שהמערערת מעלה טענות אשר הועלו בבקשתה הקודמת ואשר חרף האמור בהן ניתנה החלטת הרשמת לפיה דחתה את הבקשה. עוד קבעה הרשמת שאינה משמת ערכאת ערעור על החלטותיה. והטענה היחידה בגינה דרשה את תגובת המשיבה הינה הצעת המערערת לביטול העיקול בבנק לאומי בכפוף להפקדת סך של 40,000 ₪.

לאחר קבלת תגובת המשיבה, ניתנה החלטת הרשמת ביום 23.9.14, לפיה קבעה את שקבעה כאמור לעיל.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

טוענת המערערת, שהרשמת הנכבדה התעלמה מסוגיה מהותית שהועלתה על ידה כטענה מקדמית בדמות הפרת צו העיקול, טעם שדי בו בכדי להורות על ביטול העיקולים ובהחלטתה נמנעה הרשמת מלקבוע הוראות באשר למסירת צו העיקול.

עוד טוענת המערערת, כי סירובה של המשיבה לעריכת התחשבנות והסכמה שכל צד יתחייב לשלם את היתרה שתסוכם בין על ידם ובין על ידי מומחה מוסמך, דווקא היא מלמדת כי סיכויי התביעה קלושים.

בנוסף, לטענת המערערת יתרת החוב מפעילות הצדדים עומדת על סך 3,292 ₪ לזכות המערערת.

לטענת המערערת, רשמת ההוצאה לפועל נמנעה מלהתייחס בנפרד לסיכויי התביעה ביחס לשטרות המסתכמים בסך 290,344 ₪ אשר נוגעים לשיתוף הפעולה בין הצדדים וביחס לחמשת השטרות על סך 10,620 ₪ כל אחד אשר שולמו כאמור כדמי שכירות.

מציינת המערערת שקביעת הרשמת כי למערערת תיקי הוצאה לפועל נוספים שגויה והמערערת דאגה לציין עובדה זו במסגרת בקשה לעיון מחדש. כך גם האמירה לפיה כנגד המערערת ננקטים הליכים רבים, הנה שגויה מיסודה. המערערת נתבעת אך ורק בשלושה הליכים.

באשר לקביעת הרשמת שלא ברורה לה מדוע לא הוגשה התנגדות לביצוע שטר לאור הטענות לעניין החוב, הרי שלטענת המערערת היא הגישה את הבקשה לביטול עיקולים עוד בטרם הומצאה לה האזהרה בתיק.