רע"צ 15411-12-16 ברהום נ' פאעור

ככל שניתן להבין מהבקשה ובשים לב לשורה ארוכה של החלטות שניתנו בעניינו של החייב, הרי שבפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל בעכו (גב' בן יוסף כפרי, להלן - כב' הרשמת) מיום 13.9.16 (להלן - ההחלטה נשואת הבר"ע) .

בבקשה שהיוותה את הבסיס למתן ההחלטה נשואת הבר"ע עתר המבקש להפחתת צו תשלומים שהוטל עליו בהחלטה מיום 24.7.16 במסגרתה נקבע כי צו התשלומים יעמוד על 1,500 ₪ לחודש.

יובהר כבר עתה כי ההחלטה מיום 24.7.16 אינה עומדת לבחינה במסגרת הליך זה.

בהחלטה מיום 13.9.16, היא ההחלטה נשואת הרע"צ, נדחתה העתירה להפחתת צו התשלומים. כעולה מכתב הטענות בתיק שבפניי הרי שבקשה נוספת, שלישית במספר, שהוגשה בחודש נובמבר - נדחתה גם היא.

ביום 7.12.16 הוגשה הבקשה שבפניי.

המבקש עותר להפחית את צו התשלומים בסך 1,500 ₪ שהוטל עליו.

לטענת החייב קביעות כב' הרשמת מבוססות על עובדות שגויות ביחס להחזרי הלוואה שונים ונתונים כספיים שונים שהוצגו על ידו ועל כן יש מקום להפחית שיעור התשלום החודשי שמקורו כאמור בקביעה שגויה .

יובהר עוד כי הגם שככל הנראה במסגרת הבקשה הראשונה עתר המבקש להעמיד את שיעור התשלום החודשי על סך של 200 ₪ הרי שבמסגרת הבקשה נשואת ההחלטה מיום 13.9.16 עתר הוא להעמיד את התשלום על 500 ₪ כעולה מלשון ההחלטה.

המבקש טוען כי כב' הרשמת לא שקלה את מלוא השיקולים הרלבנטיים בעת קביעת צו תשלומים ובין היתר לא הביאה בחשבון את מצבו הכלכלי הקשה של החייב ואת נסיבותיו האישיות באופן שקבעה שיעור תשלום שאינו מאפשר לו קיום בכבוד.

בשים לב לשלב המאוחר בו הוגשה בקשת רשות הערעור אל מול מועד מתן ההחלטה ביום 13.9.16 הוגשה בקשה להארכת מועד במסגרתה תלה המבקש את העיכוב בהגשת הבר"ע במצבו הרפואי הקשה של אביו והציג מסמכים לעניין זה.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובהחלטת כב' הרשמת - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד וכן דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

להלן הנימוקים.

בתחילת הדברים יצוין כי לחייב אין זכות מוקנית כי אותה בקשה תשוב ותיבחן על ידי הערכאות השונות פעם אחר פעם רק מאחר והחייב אינו משלים על ההחלטה מחד ואינו משיג עליה בהליכים ובלוחות הזמנים הקבועים לכך מאידך.

הבקשה שהיוותה כר להחלטה מיום 13.9.16 התייחסה למעשה להחלטה שניתנה כבר ביום 24.7.16 שביחס אליה לא הוגשה בקשת רשות ערעור. על כן ההחלטה מיום 24.7.16 הפכה חלוטה לכל דבר ועניין ואין בכוונתי להידרש אליה אלא להחלטה נשוא הבר"ע בלבד.