רע"צ 10910-07-17 אבו ליל נ' שונים

1.ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ שאדי שאדי ג'בארין שניתנה ביום 17/5/17, במסגרת תיק הוצל"פ 10-02574-99-1.

בהתאם להחלטת כב' הרשם, נדחתה בקשת המבקש להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים, ואיחוד תיקיו, תוך פריסת החוב לתשלומים חודשיים בגובה 300 ₪.

2.מכוח סמכותי על-פי תקנה 119(ז) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, ולאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה וצרופיה, ולאחר שעיינתי בהחלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, נשוא הבקשה, סבורני כי הבקשה אינה מצריכה תשובה, ודינה דחייה מיד.

3.הייתי דוחה את הבקשה גם מן הטעם שהוגשה באיחור ניכר (ב- 5/7/17), בעוד ההחלטה ניתנה ב- 17/5/17, וכאשר המועד להגשתה הינו 20 ימים.

גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות, מהנימוקים שיובאו.

4.סמכות רשם ההוצאה לפועל להכריז על חייב כמוגבל באמצעים, היא סמכות שבשיקול דעת המאפשרת לו לשקול ולאזן בין כלל השיקולים של כל מקרה על פי נסיבותיו (ראו: ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' פואד חדיד, פ"ד נז (4)). כפועל יוצא, לרשם ההוצאה לפועל שיקול הדעת שלא להכריז על חייב כמוגבל באמצעים (רע"א 824/06 בנק הפועלים בע"מ נ' שלמה גרתי (פורסם ביום 27.9.06)).

5.כידוע, המדיניות המשפטית הנהוגה מנחה אותנו, כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם ההוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפירעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו (בר"ע (מחוזי ת"א) 1071/03 דרור גולן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (2.02.03); רע"א 7195/09(עליון) ציון קרטה נ' פרקליטות מחוז חיפה ואח' (3.12.09)).

6.לרשם ההוצאה לפועל מסור שיקול דעת אם להכריז על חייב כמוגבל באמצעים אם לאו, זאת גם כאשר נוכח הרשם כי לא יעלה בידי החייב לפרוע את חובותיו בתוך המועדים הנקובים בסעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז, 1967 (ראו: רע"א 824/06 בנק הפועלים בע"מ נ' גרתי, פסקה ה(5) (27.9.2006), להלן: עניין גרתי; רע"א 1511/06 בנק הפועלים בע"מ נ' סויסה-לביא (1.11.2006)).

7.ייאמר, כי בניגוד לטענת המבקש כי ס"כ חובותיו עומד על כ- 241,000 ₪, כב' הרשם מציין בהחלטתו, כי ס"כ חובותיו עומד על כ- 1,571,000 ₪.

משכך, על פני הדברים הצעת המבקש לפירעון החוב בתשלומים חודשיים בגובה 300 ₪, לא תביא, ככל הנראה לעולם, לסילוק החוב. גם סכומים גבוהים באפן ניכר, יחסית, מהסכום הנ"ל לא יביאו לסילוק החוב, אף לא בפרק הזמן שמעבר לתקופה הקבועה בדין.