רע"פ 9025/15 א.ח.ה. נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ר' בן-יוסף), בעפ"ת 28512-11-15, מיום 3.12.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' נהרי), בפ"ל 1682-08-14, מיום 10.9.2015.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום, ממנו עולה כי ביום 19.5.2014, בשעה 08:36, או בסמוך לכך, הוא רכב על אופנוע ברחוב הכבאים ברמת גן, כשהוא נתון תחת השפעה של סם מסוכן מסוג קנביס. על-פי כתב האישום, עובדת היותו של המבקש נתון, באותן הנסיבות, תחת השפעת סמים, הובאה לידיעת השוטרים שעיכבו אותו לבדיקת השכרות, "בעקבות מידע מודיעיני". כתב האישום ייחס, אפוא, למבקש, עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן:פקודת התעבורה).

1. ביום 10.9.2015, לאחר ניהול משפט הוכחות, החליט בית המשפט לתעבורה להרשיע את המבקש במיוחס לו בכתב האישום. בית המשפט לתעבורה ניתח, תחילה, את התקיימות יסודות עבירת הנהיגה בשכרות במבקש. אשר ליסוד הנהיגה, נקבע כי יסוד זה, אמנם, התקיים, בנסיבות העניין. בית המשפט לתעבורה הגיע למסקנה זו, על יסוד עדויותיהם של שני השוטרים שעצרו את המבקש, אשר ציינו בדוחות הפעולה כי הבחינו במבקש רוכב על אופנועו. בהתייחס לדרישת החשד הסביר, הנדרש לצורך עיכובו של המבקש לבדיקת השכרות, קבע בית המשפט לתעבורה כי לא עלה בידי המבקש להוכיח כי לא התעורר חשד כזה, בעת עיכובו. אדרבא, כך לשיטתו של בית המשפט לתעבורה, המבקש לא הגיש כל עתירה לגילוי ראיה חסויה, לשם בירור טענתו כי לא היה במידע המודיעיני, כדי להקים חשד סביר. בהמשך, נתן בית משפט השלום דעתו לנסיבות ביצוע דגימת השתן שנערכה למבקש. נקבע, בהקשר זה, כי אין ממש בטענתו של המבקש, לפיה דגימה זו "זוהמה", או שדבק בה פגם כלשהו. לבסוף, מצא בית המשפט לתעבורה תמיכה בחומר הראיות העומד לחובתו של המבקש, בעובדה שהמבקש בחר שלא לעלות להעיד.

2. בגזר דין, מיום 8.10.2015, זקף בית המשפט לתעבורה לחומרת עונשו של המבקש, את עברו התעבורתי המכביד ואת חומרת העבירה שבה הורשע. לקולת עונשו, נשקלו נסיבותיו האישיות של המבקש, ובכלל זאת חשיבות רישיון הנהיגה עבורו, לשם פרנסתו. על יסוד שיקולים אלה, גזר בית המשפט לתעבורה על המבקש 27 חודשי פסילת רישיון נהיגה בפועל, בניכוי 30 ימי פסילה מינהלית אותם ריצה. עוד הושתו על המבקש, 5 חודשי פסילת רישיון נהיגה על תנאי, לבל יעבור המבקש, במשך 3 שנים, את העבירה שבה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש, במשך 3 שנים, עבירה של נהיגה בשכרות, או נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, או נהיגה בזמן פסילה; וקנס כספי, בסך 2,000 ₪, או 40 ימי מאסר תמורתו.

3. המבקש לא השלים עם הכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה, וערער עליה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. יצויין, כי המבקש לא הגיש ערעור על חומרת העונש. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, החליט בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור. נקבע, כי בדין תמך בית המשפט לתעבורה את הרשעתו של המבקש בהימנעותו מלהעיד מעל דוכן העדים. בהמשך, קבע בית המשפט המחוזי כי אין ממש בטענתו של המבקש, לפיה לא קם חשד סביר אצל השוטרים, טרם שעיכבו אותו לבדיקת השכרות. לשיטתו של בית המשפט המחוזי, המבקש בחר שלא לערער תחת המידע המודיעיני שגובש נגדו, מעצם הימנעותו מלהגיש עתירה לגילוי ראיה על המידע האמור. בהמשך, נדחו טענותיו של המבקש, בנוגע לפגם שנפל ב"שרשרת הסם", מאז נטילת דגימת השתן מן המבקש, ועד לבדיקת המעבדה שבוצעה לדגימה; ובנוגע ל"ספקות הרבים", אשר מתעוררים, לגישתו של המבקש, בעדויותיהם של השוטרים שעיכבו אותו לבדיקת השכרות.

הבקשה לרשות ערעור

4. ביום 29.12.2015, הגיש המבקש את הבקשה לרשות ערעור שלפניי, במסגרתה טען כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, לה השלכות על כלל משתמשי הדרך. לטענתו של המבקש, קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניינו, עומדת בניגוד לקביעתה של השופטת ט' יחימוביץ, בעפ"ת 29882-01-15 גבאי נ' מדינת ישראל(23.2.2015) (להלן: עניין גבאי). בעניין גבאי, כך נטען, החליטה השופטת חיימוביץ לזכות את המערער שם, מן הטעם שהחשד הסביר אצל השוטרים "בשטח", היה מבוסס על מידע מודיעיני, ואילו מידע כאמור לא הוּבא להתרשמותו של בית המשפט. בהסתמכו על דברים אלו של השופטת חיימוביץ, כמו גם על האמור בפ"ל 627-09-12 מדינת ישראל נ' פרץ (3.12.2014) (להלן: עניין פרץ), פנה המבקש לבית המשפט לתעבורה וביקש להעיד את קצין המודיעין, לצורך התרשמותו של בית המשפט, טרם בחינת הפראפרזה שהוגשה לו. על רקע זה, סבור המבקש כי שגה בית המשפט לתעבורה בכך שביסס את הכרעתו על הפראפרזה, מבלי ששמע, תחילה, את עדותו של קצין המודיעין. המבקש הוסיף וטען, כי כל הממצאים שנאספו על-ידי שוטרי "השטח" אינם יכולים לשמש כראיות נגדו.